בשתי דרכים מנהיג הקב"ה את עולמו:

האחת - קבועה מראש על פי תכנית נסתרת, שאין לו לאדם אלא להשלים עמה ולקבלה כאמת מוחלטת (כדוגמא לכך ניתן לראות בספר איוב).

השנייה - נתונה בידי האדם, ונותנת בידו כוחות כמעט בלתי מוגבלים לפעול בעולמו.

מגילת רות, באה להדגיש כוחות אלו, שהאדם במעשיו יכול לפעול, לתקן, לבנות, להקים, לפרוץ, לגאול - "עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה" (תהילים פט, ג). בהנהגה זו האדם איננו עומד כצופה מבחוץ על תהפוכות העולם, כשכל תפקידו הוא לנסות ולעמוד על משמעותם, אלא נדרש הוא לפעול בתוך העולם, מתוך הכרה בכוחו וביכולתו.

המגילה מדגישה כי בכוח מעשי החסד העולם כביכול חייב לבוא על תיקונו. זהו כוחו של החסד. כל מעשיהם של נעמי, בועז ורות, ויתר האנשים הטובים באמצע הדרך, זועקים מאליהם: "עשינו מה שגזרת עלינו, עשה עמנו מה שהבטחתנו" (ספרי דברים, כו, טו).　

את יכולתו צריך האדם להשקיע בדרכי חסד, ואז יוכל לבנות עולמות, להקים חורבות, לגאול. מגילת רות מגלה לנו שע"י מעשה חסד יוצרים חיים - "וַיִּקַּח בֹּעַז אֶת רוּת וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַיִּתֵּן ה' לָהּ הֵרָיוֹן וַתֵּלֶד בֵּן" (רות ד, יג), ע"י מעשה החסד של רות ובועז נוצרו חיים – "וַיִּתֵּן ה' לָהּ הֵרָיוֹן וַתֵּלֶד בֵּן" – ובעקבותיה גם הגאולה, שכידוע מהריון זה החלה יצירת שושלת מלכות בית דוד ושושלת מלך המשיח שיגאלנו במהרה.

"אמר רבי זעירא: מגילה זו אין בה לא טומאה ולא טהרה, ולא איסור ולא היתר, ולמה נכתבה? ללמדך כמה שכר טוב לגומלי חסדים" (רות רבה ב, טו).