בנוגע לעבד נאמר בפרשתנו שבשנת היובל "ויצא מעמך הוא ובניו עמו" (כה, מא). ופירש רש"י "אמר ר' שמעון אם הוא נמכר בניו מי מכרן, אלא מכאן שרבו חייב במזונות בניו".

המכירה לעבדות רומזת על ענין הגלות (ראה אור החיים בהר כה, מא). ואמר רשב"י (מגילה כט, א) "חביבין ישראל לפני הקב"ה, שבכל מקום שגלו, שכינה עמהם". ונמצא, שכאשר ישראל הם בגלות, הרי גם "האב" - זה הקב"ה, וה"בנים" אלו ישראל, נמצאים בגלות.

ועל זה שואל רשב"י "אם הוא נמכר, בניו מי מכרן"? זה ש"הוא נמכר" מובן, כי הקב"ה, הרי הוא "כל יכול", ובמילא ביכלתו יתברך להגלות עצמו כביכול, ולא יחול בו יתברך שום שינוי ח"ו. אך "בניו - מי מכרן", איך אפשרי שיהיו בני ישראל מכורים בגלות, הרי אם תהיה לגלות שליטה ובעלות על עם ישראל, יכול להיות שתחול בהם ירידה ושינוי, עד שלא יהיה ניכר בהם ח"ו שהם "בנים למקום".

א. ענין העבדות והשליטה שיש לגלות על ישראל הוא רק בנוגע ל"מזונות" וצרכיהם הגשמיים, אך בנוגע לרוחניות עם ישראל והיותם בגדר "בנים למקום" אין לגלות שליטה כלל. וכפתגם הידוע של כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע "רק גופותינו נמסרו בגלות . . אבל את נשמותינו לא שלחו לגלות, ולא נמסרו לשעבוד מלכיות" (לקוטי דיבורים ח"ד תרצב, א).

בפרשתנו נאמרה מצוות ספירת העומר, ולשון הכתוב הוא "תספרו חמישים יום" (כג, טז). וידועה הקושיא (עיין תוס' ד"ה כתבו, מנחות סה, ב) מדוע נאמר "תספרו חמישים יום", בעוד הספירה בפועל היא רק ארבעים ותשעה ימים.

ומבואר בספרים (לקו"ת במדבר י, ד. שה"ש לה, ג), אשר ארבעים ותשע הימים הנספרים הם כנגד מ"ט דרגות (שערי בינה) שיכול האדם להשיג בעבודת השי"ת, וכאשר משלים את עבודתו בהשגת מ"ט השערים מקבל מלמעלה, באופן של מתנה, את "שער החמישים" ("תספרו חמישים"), שלא ניתן להשיגו בכוחות עצמו. ונמצא, שהאדם "סופר" רק מ"ט, ושער החמישים, מגיע מלמעלה.

ויש לבאר זה בהקדים הסבר נוסף לענין "שער החמישים" המובא בספר "תולדות יעקב יוסף" (פ' דברים) בשם הבעש"ט הק': "שער החמישים הוא חוזר ומתחיל נ' שערים למעלה מזה, וכן למעלה מעלה עד אין סוף".

ועל פי ביאור זה נראה, שלאחר שהאדם נתעלה בעבודתו וקיבל מלמעלה את דרגת "שער החמישים", אזי הרי הוא צריך להתחיל "נ' שערים למעלה מזה". ונמצא ששער הנו"ן שקיבל הוא הוא השער הראשון של עבודתו החדשה, ולכן הרי זה נחשב בכלל עבודת האדם - "תספרו".

(ע"פ תורת מנחם חל"ג עמ' 428)