בהגדה מונה ארבעה בנים "חכם רשע תם ושאינו יודע לשאול". והנה, מתוך ארבעת הבנים המנויים כאן, הרשע הוא כמובן בדרגה הנמוכה ביותר. ולכאורה תמוה מה שסידרו הרשע במקום השני, תיכף לאחר החכם.

ולכן קבעו את מקום הבן הרשע ליד החכם, כדי שהחכם יסייע לרשע לגלות את עצם הנשמה שבקרבו.

ובזה ישנה הוראה הן לחכם והן לרשע: הרשע מתעודד שלא להתייאש ממצבו, שהרי הקב"ה שלח לו את הבן החכם שיסייע לו. וההוראה לחכם היא, שאין לו להסתגר בד' אמותיו ולומר, מה לי ולרשע? יאבד ברשעו! אלא, עליו לדאוג גם לבן הרשע היושב בצדו, ועליו להוציאו ממצבו ולקרבו לתורה.

ובזה הוראה נוספת לבן החכם, שעליו לזכור שהרשע (היצר הרע) הוא שכנו - "לפתח חטאת רובץ", ו"כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו" ו"צופה רשע – שבקרבו - לצדיק ומבקש להמיתו", ולכן צריך לדקדק ביותר ולבקש רחמים מאת הקב"ה שיעזרו לנצח את הרשע שבקרבו.

ושתי ההוראות לחכם קשורות זו בזו — כי על ידי שהחכם יתעסק להעלות את הרשע שחוץ הימנו, עי"ז יוכל להתגבר גם על הרשע שבקרבו.