את הכתוב "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך", דרשו חכמים (ברכות פ"א מ"ה) "ימי חייך – העולם הזה, כל ימי חייך – להביא לימות המשיח". וכוונת הדברים בפשטות היא שאף בימות המשיח יהי' החיוב לזכור את יציאת מצרים.

וכבר הקשו בזה (בכ"מ במאמרי החסידות), מדוע יצטרכו להזכיר בימות המשיח את הגאולה של יציאת מצרים, הלא ממילא יהיו אז במצב של גאולה, ואף גאולה נעלית ושלימה יותר מן גאולת מצרים?

אודות גאולת מצרים מבואר (ראה ספר המאמרים תש"ח (לכ"ק אדמו"ר הריי"צ) עמ' 164ועוד), שאז נפעלה "פתיחת הצינור" והתחלת פעולת ענין הגאולה בעולם, גם ביחס לגאולות שלאחרי'. ויתרה מזו מצינו בדברי חז"ל (זח"ג רכא, א) שאילו היו ישראל זוכים, היתה הגאולה ממצרים עצמה הגאולה השלימה, ולא היתה כל גלות נוספת אחרי'.

(ע"פ ספר השיחות תשנ"ב ח"א עמ' 246 ואילך)