מדוע אין ביקורת על צחוקו של אברהם כמו הביקורת על צחוקה של שרה (יח, יג)?

אפשר להסביר, שבניגוד לשרה שצחקה "בקרבה" (יח, יב), כמו מי שצוחק בלעג, הרי אצל אברהם לא כתוב "בקרבו", אלא הוא צחק בגלוי, מה שמראה שלא צחק מתוך לעג. ועוד, שלפני שצחק הוא נפל "על פניו", כאות של הכנעה לה', מה שמראה שאינו לועג אלא שמח. ואכן אונקלוס מתרגם 'וחדי', לשון שמחה.

עוד אפשר להסביר שאברהם אכן צחק מתוך זלזול, אבל לא היה בכך פגם, כיון שזו תגובה טבעית לבשורה כזאת; ואכן כששמע אברהם את הבשורה בפעם השנייה, מן המלאכים, לא צחק. וגם לגבי שרה, הביקורת לא היתה על שרה, אלא על אברהם, שלא סיפר לה  ששמע את ההבטחה מה' ולכן צחקה כששמעה מאורחים, כפי שנסביר להלן.