אתם יודעים מה כתוב בפסוק זה? בודאי אנו יודעים תענו לי מיד. הפסוק בא לומר לנו שאל תחשוב שהקב"ה ברא את העולם לפני כך וכך שנים ומאז העולם מתקיים באופן אוטומטי, כמו נגר שיוצר שולחן, ואחרי יצירת השולחן, השולחן מתקיים באופן עצמאי. לא ולא, אל תאמר כך, היחס בין הקב"ה לעולם הוא אחרת, הקב"ה ברא את העולם ומחיה אותו כל הזמן, מכניס בו רוח חיים באופן קבוע, אם הקב"ה לא יכניס בו רוח חיים הוא לא יתקיים.

אתם צודקים, זה נכון, אבל האדמו"ר הזקן (בעל התניא) בתורה אור בפרשת בראשית כותב משהו הרבה יותר עמוק, תשמעו טוב: הקב"ה כל רגע ורגע מחריב את העולם ובורא אותו מחדש, כל רגע ורגע מפסיק להחיות את העולם, ושוב מכניס בו רוח חיים. והדברים מבהילים.

מוסיף האדמו"ר הזקן שכך הוא אצל כל אחד ואחד רגע חי ורגע מת. תשימו לב האדם נושם ומתמלא ברוח חיים, נושף ומוציא את הרוח חיים, ובריאת האדם הקטן כבריאת היקום בכללו, רגע מכניס רוח חיים רגע מוציא רוח חיים.