על הפסוק בפרשתנו "וראית את אחורי" (לג, כג) פירש רש"י "הראהו קשר של תפילין". וכן מצינו שבעת שלימד הקב"ה למשה "סדר בקשת רחמים" וקריאת י"ג מדות, הראה לו הקב"ה את עצמו כאילו הוא "מעוטף" בטלית (רש"י שם, יט ד"ה ויאמר), ומעוטר בתפילין - "הראהו קשר של תפילין".

יש לתמוה איך שייך שהאדם יעבור על מצוותיו של הקב"ה, והרי ישראל הם "מאמינים בני מאמינים" (שבת צז, א), וברור שמאמין הוא באמונה שלימה שהקב"ה "מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית", ואם כן בידעו שברגע זה חייו תלויים בהקב"ה, הבורא אותו ומחדשו "בכל יום תמיד", איך שייך הוא באותו רגע לעבור על רצונו יתברך?

וזהו הקשר בין כפרת החטא שבי"ג מדות הרחמים לטלית ותפילין, כי שתי מצוות אלו תוכנן הוא ענין ה"זכירה". שמצות ציצית עניינה "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'" (שלח טו, לט), וכן מצות תפילין היא ש"והיה גו' לזכרון בין עיניך" (בא יג, ט).

(ע"פ לקוטי שיחות חכ"א עמ' 232 ואילך)

תנצב"ה