מדוע הסובארו מחייכת?

הסובארו סטיישן המיושנת של האברך החשוב והמתמיד ר' אריה דרורי, הינה הסמל המסחרי שלו, כמו של עוד הרבה אברכים, שמסתפקים בחתיכת פח אמינה זו, המהווה ד"ש חם ודי מוצלח מיפאן. למרות צורתה המזדקנת, כתמי החלודה שנמתחו על הפח, הטמבון השקוע והבגאז' העקום., היתה זו סוסתו הנאמנה, שיותר מעשר שנים לא מאכזבת.

וכבר הכבירו שבחים דורשי רשומות ממחוזות המוסכים וחשמלאי הרכב, שכנראה הקב"ה בירך את הסובארו מסיבות הכמוסות עמו, ולכן היא זכתה בתואר מכוניתו הצמודה והאמינה של אברך בן ימינו. נו,נו, אמרו, אמרו. האמת ניתנת להיאמר, שהסובארו של ר' אריה דרורי באמת לא עשתה צרות. "היא תמיד מחייכת" היתה רעייתו מתלוצצת על הטראנטה. כן , כן, חוץ משמן, מים, וטיפול חד שנתי לפני תשעה באב, טרם היציאה לנופש "בין הזמנים", היא לא דרשה הרבה. הגשמים שטפו אותה, והקיץ ייבש אותה, אבל מעולם לא שמעו אותה מתלוננת. מיכל בן 4 ליטר דלק שכן כבוד בבאגאז' למקרה של תקיעה בלי בנזין, וגם תקיעות מן הסוג הנ"ל היו ספורות ממש. ועכשיו, אם תרצו או לא, כל עוד אתם צועדים על נתיבי סיפורנו, נלמד אתכם פרק מיוחד במינו, כיצד סובארו ענתיקה מסוגלת להיות שליחה שמיימית ל... למה? אתם שואלים, סבלנות.

צהרי ערב שבת קודש, משפחת דרורי הצעירה על טפיה ועולליה מעמיסה את עצמה על תיקיה ומזוודותיה, ומצטופפת לה על ספסלי המכונית שתמיד מחייכת, ופניהם דרומה, לשבת קסומה ונעימה בעיירה הדרומית, אצל סבא וסבתא דרורי. על פי התכנון המקורי, מדובר בלא יותר משעה וחצי נסיעה, ועוד נותרות שעתיים להכנות. כמו תמיד ר' אריה בודק שמן, מים, שופך קצת מים על השמשה הקדמית ומנענע וישרים. מניעים, יוצאים מן העיר, תפילת הדרך, השמים בהירים והילדים שרים, מה צריך יותר מזה? לא צריך יותר מזה. אבל מי שאמר והיה העולם, הוא גם מי שעושה חדשות, ובעל מלחמות, ורוקם תאונות דרכים. תאונה פה, תאונה קטנה שם, פקק גדול פה, פקקון קטן שם, הזמן נמרח כמו אבוקדו רך והשעון רץ ואוטוטו שבת. ר' אריה מביט בשעונו, עוד 20 דקות הדלקת נרות, "וואוו נורא מאוחר" באופק מפהקת לה העיירה הדרומית ורומזת בעיניה היפות "נו, תזדרזו עוד מעט שבת". ר' אריה היישיר מבט למחוונים, הוופה, המנורה אדומה מהבהבת. אין דלק. "אתדלק עכשיו או במוצאי שבת?" התייעץ עם רעייתו "אין זמן אריה, קודם כל שבת. אפילו הסובארו מחייכת מן השאלה התמימה שלך". נו טוב, חמש דקות לפני ההדלקה נחתו הדרורים היקרים, התחבקו עם סבא וסבתא ומהר מאד נעו לכיוון בית הכנסת.

איך היתה השבת? כמו תמיד נפלאה משביעה ומרגשת, ואיך אצלכם? ולכל שבת יש מוצאי שבת. מיד אחרי ההבדלה לאחר חיבוקי פרידה, העמיסו הדרורים את עצמם על הסובארו ופניהם צפונה, על רקע שירי מוצאי שבת קודש "לכבוד חמדת לבבי אליהו הנביא", העולים מן הטייפ.

אחרי חמישה ק"מ הסובארו החלה לקרטע. "אוי, אוי, שכחתי לתדלק" קיטר ר' אריה. הקירטוע הלא אופייני נמשך עוד כמה מאות מטרים עד לעצירה מוחלטת.　 הסובארו כבר לא מחייכת. הוא ניגש לבגאז'. מיכל הדלק מפלסטיק – איך לא, היה ריק. לשמחתו של האברך היקר, אורותיה של תחנת דלק הבהבו בחשיכה, ממרחק של 200-300 מ'. הוא אחז את המיכל, נפרד מהמשפחה והחל לצעוד. ר' אריה נכנס לתחנה והנה שלט ענק ומואר מקדם פניו "אצלנו פתוחים 24 שעות, שבעה ימים בשבוע!". קינאת פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן החלה לפעפע בקירבו "כאן רומסים את השבת בריש גלי, אני לא אתדלק כאן!!!" החליט. הוא צעד לעבר הכביש הראשי והחל לאותת לנהגים לעצור לו. חמישה ק"מ צפונה ישנה תחנה נוספת. אחרי 10 דקות עצרה לידו מכונית לבנה מפוארת, הנהג, צעיר חילוני עם שיער ארוך ועגיל באוזן שאל: "כן אדוני, לאן?". "לתחנת הדלק הקרובה. נתקעתי בלי דלק". "תדלק כאן, למה לך לנסוע לשם, תדלק כאן" התפלא הצעיר. "כאן לא אתדלק, ואל תשאל למה, כי לא תבין". "היכנס חביבי אקפיץ אותך לשם, ועכשיו תסביר לי מה ההיגיון שלך"... הסתקרן. ר' אירה נכנס, התיישב, אחז במיכל הפלסטיק וכשכולו נסער אמר "תגיד לי בחורצ'יק מה שמך ושם אביך?". "שמי רן שומרוני, ושם אבא שלי, יעקב". "אז ככה, שמי אריה. תאר לעצמך שנתקעת בלי דלק, ואתה צועד כמוני לתחנה הקרובה והנה במרכז התחנה שלט ענק מואר ועליו כתוב "חייבים לחסל את יעקב שומרוני ולהרוס לו את החיים" או לחילופין , "כאן בזים ושונאים ומתעבים את יעקב שומרוני" נו, מה אתה אומר, היית מתדלק פה?". "הייתי מעלה אותה באש"... הפטיר הצעיר "אז מה אתה רוצה להגיד לי שיש שם שלט נגד אבא שלך?". "בפרוש כך" חתן דרורי, "תחנת דלק – שמודיעה פומבית על רמיסת השבת שהיא בבת עינו של אבינו שבשמים, של אבא שלי, בוראי ויוצרי – ראויה להחרמה. אצל יהודי שומר מצוות השבת היא מקור הברכה והאור, השמחה והשפע. ופגיעה בה, היא פגיעה באבא שציוה על שמירתה וכבודה, ומי שיראת שמים נוגעת בלבבו, לא פוגע באבא". הצעיר החריש דקה ארוכה. "הבנתי ר' אריה. אתה מוצא חן בעיני בגישה שלך. אשמח שנשמור על קשר". המכונית נעצרה מול תחנת הדלק הבאה. ר' ארה מילא את המיכל, הנהג הצעיר עשה סיבוב פרסה והחזיר את אברכנו לסובאריתו. השניים נפרדו בידידות, לא לפני שהחליפו מספרי טלפון, במשך חצי שנה שוחחו ביניהם מפעם לפעם, עד שהקשר משום מה נותק.

פרק ב'

אחרי שש שנות ניתוק, בשעת לילה מצלצל הטלפון בבית הדרורים, "הלו ר' אריה מה שלומך?". ברוך השם, מי הדובר החביב?". "שכחת ידיד... השבת היא בבת עינו של אבא שלנו בשמים". "הו, רן, מה שלומך? ממש מרגש לשמוע את קולך. איך מתקדמים?". "שמע ר' אריה יקירי, אני אומנם עדיין לא צדיק גדול, אבל הורי שהתגוררו בקנדה היו אנשים מסורתיים, אמא נפטרה לפני חמש שנים ואבא הלך לעולמו לפני חודש. אין לי מושג איך נפלה על אבא רוח קדושה וטהרה, ובצואה שהותיר לי, אני כיורש יחיד, הוא כתב: "על רן להעביר 10% מערך הירושה בכסף, לאברך ירא שמים, המטופל בילדים והשוקד על לימוד תורה". נכנסתי להלם, מה לי ולאברכים? מאיפה אמצא אברך ירא שמים מטופל בילדים ושוקד על התורה... חשבתי לנסוע לבני ברק ולהתחיל לחקור... ולבדוק... פתאום תוך כדי הרהורים מרצדת בעיני התמונה של מוצאי שבת ההיא, בשעת לילה די מאוחרת. אברך נתקע עם סובארו, עומד מול תחנת דלק מחללת שבת... מי רואה אותו? מי יכול לדעת שיתדלק כאן? התינוקות באוטו, אשתו לחוצה, מי בכלל עוקב אחריו? רק בורא עולם בלבד... מציץ מן החרכים...והוא ר' אריה מכריע, חד וחלק. כבודה של השבת, כבודו של בורא עולם מעל לכל... ואז אני מגיע ושומע ממך את השתלשלות הדברים. נו, אז תגיד לי ר' אריה, ההתנהלות שלך איננה מעידה על יראת שמים? ההתנהגות שלך תפורה בדיוק לצואה של אבא שלי!!!". ר' אריה נבוך "נו, נו, כל יהודי נוהג כמוני, לא המצאתי כאן משהו חדש". יומים אחר כך הם נפגשו. דירה חדשה בת 4 חדרים בעיר חרדית היתה תנובת המפגש הלילי.

אחרי חנוכת הבית ירדו רן ור' אריה במדרגות. "אני לא מאמין, אתה עדיין סוחב את הסובארו?! תחליף אותה, קיבלת כסף גדול מתנה מהשמים!" השתאה רן. "אשתי לא מעוניינת במכונית אחרת בעד שום הון שבעולם... היא אומרת שהסובארו הזו היא מבורכת ותמיד מחייכת", סיכם ר אריה דרורי, והיישיר מבט חד בפח החלוד של מכסה המנוע, שבאמת חשף חיוך חביב במירווח שבין המיכסה החלוד לרדיאטור.

מאחורי הסיפור

מעבר לחיוך המבטיח מן הסובארו האופיינית, גיבורת סיפורנו, דומני שמפעם לפעם עלינו להתחזק ולעורר את נושא חיזוק עסקים שומרי שבת. באשר לי, בעקבות הסיפור הנ"ל שהגיע לאוזני מאברך חשוב המצוי בסוד הדברים עשיתי חשבון נפש נוקב, ולא אכנס לכל תחנת דלק. והיה זה שכרי