"ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר, וירא כי לא יכל לו ויגע בכף ירכו ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו, ויאמר שלחני כי עלה השחר" וגו' (בראשית לב,כה-כז). 'דאמר ר' יהושע ב"ל: מלמד שהעלו אבק מרגלותם עד כסא הכבוד, כתיב הכא "בהאבקו עמו" וכתיב התם (נחום א, ג) "וענן אבק רגליו"' (חולין צא,א) מה העניין של האבק עד כסא הכבוד?- הפס' בנחום "וענן אבק רגליו" מתפרש על הכאת הגוים '"ה' בסופה ובסערה דרכו" - הם שלוחיו להפרע מהבבליים.. "וענן אבק רגליו" - גם הוא דרך נקמתו (שמות יד) "וישקף אל מחנה מצרים בעמוד אש וענן" (יחזקאל ל) "היא ענן יכסנה"' (רש"י. נחום א,ג). אולם באיכא רבה זה נידרש על חורבן הבית: ' אמר רבי נחמן אמר שמואל משום ריב"ל: קרא הקב"ה למלאכי השרת. אמר להם: מלך בשר ודם כשמת לו מת והוא מתאבל מה דרכו לעשות?... מלך בשר ודם מה דרכו לעשות? הולך יחף. כך אני עושה, שנאמר (נחום א, ג): "ה' בְּסוּפָה וּבִסְעָרָה דַּרְכּוֹ וְעָנָן אֲבַק רַגְלָיו"'. (איכא רבה פרשה א אות א). לכאורה דרשת האיכא רבה לא מובנת, הרי הפשט מדבר על הכאת הגוים, כמו שפותח נחום "משא נינוה" (נחום א,א)?- בגמ' הדרשה הזו של ריב"ל מובאת בעקבות: 'וריב"ל אמר: אמר קרא (בראשית לב, כו) "בהאבקו עמו" כאדם שחובק את חבירו וידו מגעת לכף ימינו של חבירו. רבי שמואל בר נחמני אמר: כעובד כוכבים נדמה לו, דאמר מר: ישראל שנטפל לו עובד כוכבים בדרך טופלו לימינו. רב שמואל בר אחא קמיה דרב פפא משמיה דרבא בר עולא אמר: כת"ח נדמה לו, דאמר מר: המהלך לימין רבו הרי זה בור. ורבנן: מאחוריה אתא, ונשייה בתרוייהו. ורבנן האי "בהאבקו עמו" מאי דרשי ביה? מבעי ליה לכאידך דר' יהושע בן לוי' וכו'. ניראה שרשב"נ ורשב"א חלקו מי היה המלאך ולכן איך יעקב ראהו. מובא בילקו"ש 'רבי חמא בר חנינא אמר: שרו של עשו היה, הוא דהוה אמר ליה: "כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלוהים ותרצני"... "ויאבק איש עמו" יש אומרים מיכאל היה. א"ל מיכאל: ומה אני שאני אחד מן השרים הראשונים כך עשית לי ואתה מתירא מעשו?!' (רמז קלב). מימלא רשב"נ סובר כרחב"ח ולכן ראה כעכו"ם, כעשו, ואילו רשב"א סובר כי"א ולכן ראה בו ת"ח, כמו שמיכאל מוגדר כ'רב' במלאכים: 'תניא: שלשה שהיו מהלכין בדרך, הרב באמצע גדול בימינו וקטן משמאלו, וכן מצינו בשלשה מלאכי השרת שבאו אצל אברהם, מיכאל באמצע גבריאל בימינו ורפאל בשמאלו' (יומא לז,א). כניראה לרבנן שפרשו שבא מאחוריו, זה כעין משום שלא היה מוגדר, אלא גם כזה וגם כזה (ולכן לא מימינו כודאי אחד מהם). ועל זה מביאים את דרשת ריב"ל שהעלו אבק עד כסא הכבוד. לכן ניראה שעשוט ויעקב אמנם הם הפכים, אבל בעצם תפקיד עשו הוא ליישר את יעקב, כמו שיצחק מברכו "ועל חרבך תחיה ואת אחיך תעבד והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל צוארך" (בראשית כז,מ) וזהו כדרשת חז"ל '"ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך" אמר רב יהודה אמר רב: אל תקרי גוים אלא גיים. זה אנטונינוס ורבי, שלא פסקו מעל שולחנם לא חזרת ולא קישות ולא צנון, לא בימות החמה ולא בימות הגשמים' וכו' (ע"ז יא,א) והסביר זאת מרן שר התורה גדול הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א (ב'תורת המקרא' "תולדות") שהמאכלים מראים על ריבוי מים בעולם, שמראה על זכות קדושה בעולם בזמנם, וזה בעקבות שרבי אסף את המשניות ואנטונינוס עזר לו (ראה שם). מימלא זהו היעוד האמיתי, לאחד כוחות למען הקדושה. אלא שכאשר בנ"י חוטאים, עשו פוגע בנו, כדברי יצחק. מימלא המלאך מצד אחד בא מצידו של עשו, להזיקו, ומצד שני מהקדושה, להכינו לקראת המפגש עם עשו. וזה בעצם הקשר שלו עם עשו, לטובה או לרעה, וזהו שהעלו אבק עד כסא הכבוד, שזה מבטא התגלות ה' בעולם. כמו שכשעמלק (שמעשו) פגע במקדש נחשב ל"כס" ('"ויאמר משה" כי יד על כס יה- ידו של הקב"ה הורמה לישבע בכסאו להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית. ומהו כס ולא נא' כסא? ואף השם נחלק לחציו? נשבע הקב"ה שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו. וכשימחה שמו יהי' השם שלם והכסא שלם' וכו' [רש"י שמות יז,טז]). שבעצם תפקידנו הוא לגלות את שם ה' בעולם, וכשמגיע מהצד השלילי זה בא במכה, כמו שקרה ליעקב. לכן בנחום זה אמנם מדבר על עונש לעמים, אבל חז"ל ראים בזה גם את מכותינו, כי בעצם הגוים שפגעו בנו שלכן ה' יענישם, זה בעקבות מעשינו הרעים, ולכן יש בזה גם חלק של מכתנו. זהו החיבור שבין אבק הרגל שזה החלק התחתון בעולם, לכסא ה', שההאבקות מטרתה ליישרנו ולתקן את העולם תוך כדי זה (ובכלל תמיד). זהו שדרשו במדרש רבה '"ויגע בכף ירכו" נגע בצדיקים ובצדיקות בנביאים ובנביאות, שהן עתידין לעמוד ממנו, ואיזה זה? זה דורו של שמד' (ב"ר פרשה עז אות ג) וקודם נאמר 'אמר ר' ברכיה: אין אנו יודעים מי נצח, אם מלאך אם יעקב. ומן מה דכתיב "ויאבק איש עמו" הוי מי נתמלא אבק- האיש שעמו' (שם). שיעקב מנצח, וגם בסוף כל הגוים נופלים, שה' מענישם, אבל בדרך גם אנו חוטפים. כך שיש שני צדדים בהעלאת האבק, והכל לשם גילוי שם השם בעולם. אולי זהו 'אלא מזבח מנא ידעי? אמר רבי אלעזר: ראו מזבח בנוי ומיכאל השר הגדול עומד ומקריב עליו' (זבחים סב,א). ומביא התוס' (מנחות קי,א ד"ה 'ומיכאל'): 'ומיכאל שר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן. מדרשות חלוקין, יש מי שאומר נשמותיהן של צדיקים, ויש מי שאומר כבשים של אש'. ניראה שבגמ' אצלנו שמובא מיד ' ור' יצחק נפחא אמר: אפרו של יצחק ראו שמונח באותו מקום' שמצד אחד זהו האיל שבמקום יצחק (כעין הכבשים), ומצד שני הוא כנגד יצחק כך שמייצגו (כעין הצדיקים). כך ניראה שכבשים של אש זהו במקרה החיובי, אבל בזמן שמד וכיוצ"ב שנהרגים צדיקים, הם עצמם הקרבנות. ואותו מיכאל הוא המלאך שנחשב שהתאבק ביעקב, ןמטרתו בכך לעשות 'מי- כ - אל' להאדיר שם השם בעולם.

לע"נ הנירצחים בפיגועים.