פרשת ויצא- בזכות מה זכתה רחל לבסוף להיפקד בבנים?/מאת: אהובה קליין.
פרשת ויצא- בזכות מה זכתה רחל לבסוף-להיפקד בבנים ?
מאמר מאת: אהובה קליין.
פרשה זו מתארת תקופה של עשרים שנה- שבה נאלץ יעקב לעזוב את בית אביו בעקבות צווי אמו- רבקה- על רקע איומי עשיו אחיו להורגו.
יעקב מתחתן עם לאה ורחל, לאה מביאה לו בנים ,אך רחל עקרה והדבר מאד מציק לה, היא משתוקקת גם להתברך בבנים, וכך התורה מתארת את מעשיה :
"ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב ותקנא רחל באחותה ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם- אין מתה אנוכי" [בראשית ל, א]
ותגובת יעקב:"ויחר אף יעקב ברחל ויאמר התחת אלוקים אנוכי אשר מנע ממך פרי בטן" ?
השאלות הן:
א] מה היה יחסה של רחל כלפי לאה?
ב] מדוע פנתה רחל ליעקב שיתפלל- הוא לפרי בטן?
ג] כיצד ניתן להסביר את תגובת יעקב?
תשובות.
יחסה של רחל אל לאה.
כפי שהתורה מתארת, הרי יעקב מאד חשק לשאת לאישה את רחל ועל כן עבד עבורה שבע שנים, אלא שלבן רימה אותו ונתן לו את לאה תחילה- בטענה שאין זה נהוג לתת את הצעירה לפני הבכירה.
יעקב היה בטוח שהוא יישא לאישה את רחל. לכן מסר לה סימנים, אבל כשרחל ראתה שלאה נכנסת לאוהל במקומה , מסרה ללאה את הסימנים.
הייתה זו מסירות נפש ממש של רחל ועל כך היא זכתה שבתקופה בה בני -ישראל הוגלו לבבל ועת צרה הייתה ליעקב, ירמיהו הנביא מגיע אל מערת המכפלה כדי להזעיק את האבות הקדושים, וחז"ל מתארים אותם: שהם היו מורטים שערות זקנם וקורעים את בגדיהם, אך אלוקים לא קיבל את תפילתם, לעומתם ,האזין הקב"ה לתפילתה של רחל, כפי שכתוב: "קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה כי איננו, כה אמר ה', מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה כי יש שכר לפעולתך נאום ה' ושבו מארץ אויב, ויש תקווה לאחריתך נאום ה' ושבו בנים לגבולם". הקב"ה מקבל את תפילתה ומבטיח לה שישובו עוד בנים לגבולם ,אך בנוסף , מתחנן לפניה שלא תבכה, כי יש שכר לפעולתה. וכל זה בתמורה למסירות הנפש הנפלאה שלה כדי שאחותה לא תתבייש ולא תתבזה.
לכן נשאלת השאלה במה בדיוק קנאה רחל?
רש"י מפרש: רחל קנאה במעשיה הטובים של לאה, שהרי חשבה: אילו לאה לא הייתה צדקנית יותר ממנה, ודאי לא הייתה זוכה לבנים בעוד שרחל עדיין לא זכתה לכך.
בקשת רחל מיעקב שיתפלל עליה.
רחל פונה בבקשה אל יעקב שיתפלל עליה ,כדי שתוכל להביא ילדים לעולם וזוכה לתגובה בלתי צפויה: "ותאמר אל- יעקב הבה- לי בנים ואם אין מתה אנוכי: ויחר אף יעקב ברחל ויאמר התחת אלוקים אנוכי אשר- מנע ממך פרי בטן" ? [שם ל, א-ד]
על פי רש"י: כוונת רחל הייתה: שיעקב יתפלל עליה כדי שתוכל להביא בנים לעולם שכן אמרה: "וכי כך עשה אביך[יצחק] לאמך [רבקה]? שהרי כשראה שהיא עקרה ,התפלל עליה, כמו שנאמר: "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו" [שם כ"ה, כ"א]
רחל טוענת כי ללא הבאת ילדים לעולם - היא נחשבת למתה – ועל כך אומר רש"י: מכאן אנו לומדים, מי שאין לו בנים נחשב למת- לפי שאין המשכיות לחייו.
תגובת יצחק לרחל.
רש"י מפרש: תשובת יצחק לרחל: האם אני במקומו של אלוקים? רק הקב"ה יכול לפקוד נשים עקרות ואין האשמה בי. וכשאת אומרת שאתפלל כמו אבי- יצחק - על בנים ועל ידי תפילתו ילדה רבקה, הרי לאבי לא היו בנים ולכן תפילתו הייתה קרובה אליו יותר ומשום כך התקבלה, למה הדבר דומה? כמו שאמרו: יפה תפילה של החולה על עצמו מתפילת אחרים עליו, אני – יש לי בנים [ מלאה] והבעיה היא אצלך בלבד על כן את צריכה להתפלל כדי שמשאלתך תתקבל.
הרמב"ן מתפלא על תגובתו זו של יעקב ומציע שני פירושים:
בכל מצב תפילתם של צדיקים מועילה שהרי אליהו הנביא ואלישע התפללו בעד נשים נוכריות ונענו [מלכים –א, י"ז, כ"א ומלכים- ב, ד, ט"ו] ולכן נאמר בבראשית רבה [ע"א, ד] :"אמר לו הקב"ה כך עונין את המעיקות? חייך שבניך עתידין לעמוד לפני בנה": הכוונה שבעתיד בניו יעמדו לפני יוסף.
לפי הפשט: התכוונה רחל שיעקב יתפלל עליה- עד שתפילתו תתקבל ויהיו לה בנים, ואם לא, תמית עצמה מתוך צער. היא ציפתה שהוא יתענה ,יתפלל וילבש שק ויתפלל עד שתתממש בקשתה ויהיו לה בנים כדי שלא תמות מתוך צער.
רבינו בחיי מביא הסבר על תגובת יעקב לרחל: "התחת אלוקים אנוכי"?
על דרך הפשט: וכי במקום ה' אני יכול לפקוד את העקרות? הרי לקב"ה יש שלושה מפתחות:
מפתח החיים,
מפתח הגשמים
ומפתח תחיית המתים.
ועל כן זה לא בידי.
ה"כלי יקר" מסביר: כי כוונת יעקב הייתה: כל מי שתפילתו מתקבלת דומה כאילו עומד ממש תחת אלוקים, אך בזמן שאין תפילתו נשמעת דומה כאילו ישנו מסך החוצץ ומבדיל בינו לבין ה', כמו שנאמר: "סכות בענן לך מעבור תפילה"[ איכה ג, מ"ד]והכוונה- שהעוונות מפרידים בין המתפלל לקב"ה, לכן התכוון יעקב להגיד לרחל, כי ה' מנע ממנה פרי בטן, אך לא ממנו, על כן משתמע מכך שישנו איזה עוון שהיא חטאה והוא אשר מנע ממנה פרי בטן, מיד חיפשה רחל בתוך מעשיה במה חטאה והגיעה למסקנה: כי קינאה בלאה, לכן החליטה בליבה לתקן את התנהגותה עד כדי כך שלא רק שלא קנאה באחותה, אלא גם לא קינאה בשפחתה.
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן ללמוד רבות על אישיותה המיוחדת של רחל, על טוב ליבה ועל יחסה אל אחותה לאה:
בסופו של דבר נתקבלה תפילתה ונפקדה בבנים, כפי שהכתוב מציין:
"ויזכור אלוקים את- רחל וישמע אליה אלוקים ויפתח את רחמה"[שם ל, כ"ב] ועל פי מדרש רבה: אלוקים זכר לה שמסרה את הסימנים ללאה מהחשש שמא יגרשנה יעקב ואז תאלץ להינשא לעשיו הרשע , על כך זכתה שתפילתה בזמן גלות בבל תתקבל- יותר מתפילתם של האבות הקדושים ובנוסף כאשר לאה העליבה אותה בזמן שביקשה את דודאי בנה:
"המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני" ? בכך שרחל שתקה והייתה מן הנעלבין ולא מן העולבין- בזכות זה זכתה בסופו של דבר שה' יפתח את רחמה ותלד בנים.
על כך אמרו חז"ל [מסכת גיטין ל"ו, ב]
"תנו רבנן, הנעלבין ואינם עולבים, שומעין חרפתן ואין משיבין, עושין מאהבה ושמחין בייסורין, עליהן הכתוב אומר [שופטים ה] "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו".
אותה מידת דין שאמרה שרחל לא תוכל ללדת - כעת אומרת שרחל תלד לא בן אחד אלא, שני בנים.
