בתחילת הפרשה אנו קוראים על בריחת יעקב מביתו אל לבן דודו. כשהוא מגיע לחרן – ארץ מגורי לבן התורה מספרת לנו שהוא הגיע אל בארה של העיר, וראה את כל הרועים מקובצים סביבה, אפילו שעוד לא הגיע הערב, יושבים הרועים ומחכים. יעקב מתפלא, מדוע הרועים מחכים ליד הבאר בכזו שעה מוקדמת? ואם הם כבר מחכים, מדוע הם אינם שואבים מים מהבאר? בתשובה עונים לו הרועים שהאבן המכסה את הבאר, אבן כבידה היא. וצריכים אנשים רבים כדי להרימה, אז הם מחכים לכל שאר הרועים.
יעקב כועס על גזל הזמן שנעשה למעסיקיהם של הרועים, ועל סבלם של הבהמות, והוא מרים לבדו את מכסה הבאר.
מדוע התורה מספרת לנו מקרה זה? אלא, שמיעקב עומד לצאת עם ישראל. מספרת לנו התורה מי זה יעקב אבינו. יעקב הוא אחד – שאינו סובל חוסר צדק. יעקב הוא אחד שמוכן להתאמץ קשות כדי להביא לאמת ויושר. יעקב איננו רק "איש תם יושב אהלים", הוא יודע להתערב במציאות כשצריך.
מפרשה זו נלמד גם אנו. לא די בצדיקות כלפי בורא עולם, צדקתו של האדם צריכה לבוא לידי ביטוי גם בייחסו לשאר בני האדם.

שבת שלום!