ויש לפרש בדבריו אשר כשם שבמקוה ישנם ב' ענינים, טבילה שהיא לצורך היטהרות מאיזו טומאה, וטבילה שכל ענינה הוא רק לתוספת קדושה, כן הוא גם בנוגע לכך שהמבול ענינו כמקוה טהרה שטיהר את העולם, שמלבד הטהרה מחטאי אנשי דור המבול שבא ע"י המבול, הי' בזה גם טהרה ותוספת בקדושה גופא, שהעלה המבול את העולם לדרגה נעלית עד למאוד בביטול העולם לקדושת השי"ת.

והיינו, שכשם שהאדם הטובל במי המקוה כל גופו טבול בתוך המים, והמביט על המקוה לא יראה את גוף האדם כ"א את המים לבדם, עד"ז מוטל על האדם "לטבול" עצמו בדברי התורה, ולהשקיע את עצמו בהם עד שהמתבונן באדם זה לא יראה מציאות של אדם מגושם בעל תאוות ודעות רעות, כ"א שיראה רק את מציאותם של "מי הדעת הטהור" שאדם זה טבול בהם, ויראו שכל עניינו של אדם זה הוא שמושקע ב"מי הדעת".

ועד"ז יש לפרש בכך שהמבול עניינו טהרת העולם כמקוה, דזה שבגשמיות לא נראתה הארץ בזמן המבול והיו נראים רק המים שכיסו את הארץ, זה מרמז על הדרגה בה הייתה הארץ באותה שעה, אשר לא נראתה הארץ למציאות בפני עצמה, כ"א שהייתה בטלה לחיות האלוקית המהווה ומחי' את העולם, ועד כדי כך, שהמסתכל על הארץ לא ראה ארץ גשמית המנגדת לאלוקות, כ"א שראה את ה"מים" שכיסו את הארץ.

וכך יש לפרש את הנאמר בכתוב אשר המבול בא "לשחת את הארץ", שהכוונה הפנימית בזה היא שהמבול "שיחת" וביטל כליל את ה"ארציות" וההתגשמות של הארץ, שלא תיראה הארץ כמציאות "ארצית" הנפרדת ח"ו מהחיות האלוקית המהווה ומחי' אותה, כ"א שתתגלה האמת שאין שום מציאות מלבדו ית', וכל מציאות העולם היא מכך שהקב"ה מהווה ומחיה אותו בכל רגע ורגע.