שמחת תורה! בשמיני עצרת. למה לא בשבעות?

נכתב על ידי shimsar, 20/9/2010

 שמחת תורה! בשמיני עצרת. למה לא בשבעות?

"הכל בזמנו"

לכבוד סיום של סבב השני בלימוד "חוג ללימוד  התורה כולה, חדרה" שבת בראשית ה'שתנ"ג בעניין "שמחת-תורה" ישנם מספר דברים מעניינים, ובמיוחד כיצד  שפרשת "וזאת הברכה" מתייחסת אליה.

שם החג

אות בסיום התורה

אות בתחילת התורה

פרשת:

פרשת:

שמחת

תורה

ל

ב

וזאת

בראשית

748 +

611

30

+

2

+

+414

913

= 1359

= 1359

 

1359   בגמטריא, במספר קטן  = 9 = אמת

              בשמחת תורה שמחים בני ישראל עם התורה!

       שמחת תורה מסמלת את השמחה בסיום קריאת כל פרשיות שבתורה,  אף תחילת קריאת התורה מחדש, בפרשת בראשית.

והנני שואל; מדוע חגיגה זו, של שמחת תורה, אינה נעשה בחג השבועות, שהוא זמן מתן תורה? ולמה דוקא בשמיני עצרת? מה הקשר? 

היות וחג שמיני עצרת דווקא חג של הגשמיות של מטר וגשם. בו במקשים מאת הקב"ה, באופן רציני, שיספק לנו גשמים בעתם. גשמי ברכה. ועל כן אנו מכריזים;

"לברכה ולא לקללה"!

"לחיים ולא למות"!

 "לשובע ולא לרזון"! 

            לאחר חג האסיף, המסמל הודיה על היבול המוצלח של העונה שעברה. תוצאות המבורכות של הגשמים של שנת אשתקד.. ומיד אנו מבקשים גשמים עבור השנה הבא. אבל הכל זה גשמיות.

            כשאנו מסיימים לקרוא בתורה ומתחילים שוב לקרוא מחדש מפרשת בראשית, זה בכלל לא דבר גשמי. אמנם, התורה מרומזת למים. כמו שהמים מחיה, אף התורה מחיה. זה הגוף וזאת הנשמה.

עונת הגשמים מתחילה בחודש חשון, ותוצאותיהם מורגשים עד חודש תשרי הבא, הכולל ומשלים שנת הספקת במים. תקופה זו נקבעה על ידי הקב"ה, שבידו לבד, נשמר את המפתח לגשמים.

            אבל עתים לתורה, נקבעים על ידי בני אדם. היינו יכולים לקבוע סיום ותחילת הקריאה לכל יום וזמן שהיינו רוצים.      

            ושוב נשאל; מדוע דווקא שמחת תורה בשמיני עצרת. יום כה רציני שמבקשים גשמים אף מזכירים נשמות בו ביום.

            חושבני, כיון והגשמים עצמם כבר הפסיקו מזמן. רק שניצלנו המים שנשמרו מאז, אף בהצלחה. והנה אנו מבקשים מים לעונה החדשה הבא עלינו לטובה. אבל בכל זאת לא מובטח לנו גשמים בעתם ובכמויות הדרושים. אנו בני ישראל דווקא מייחסים את חגיגת שמחת תורה לחג שמיני עצרת כדי להראות לקב"ה:

            "הנה, אנו סיימנו את לימוד התורה (מים חיים)  ומיד התחלנו לקרוא את התורה מבראשית מחדש,  בו ביום שסיימנו אותה".

            "אבינו שבשמים, "החותך חיים לכל חי."מגיע לנו גשמים, מטר, יורה, ומלקוש בעתם.  עשינו את שלנו, וכעת אנו מצפים שתעשה את שלך,"  

לראשונה: פרשת וזאת הברכה אינה מתייחסת לאף שבת בשנה, ולכן אינה מחולקת לשבע קרואים.

שנית: יש לנו לזכור כי בכל השבתות במשך השנה, פרשת השבוע מחולקת לשבע קרואים;

*הקריאה של יום הכיפורים מחולקת לששה קרואים;

*הקריאות של ראש השנה וימי חג, מחולקות לחמישה קרואים;

*בימים אחרים שמתפללים בהם תפילת מוסף, הקריאות מחולקות לבין ארבעה קרואים;

*וימים אחרים שקוראים בהם מן התורה, הקריאה מחולקת בין שלושה קרואים בלבד.

*אלא אם יום חג נופל בשבת,  מחלקים את הקריה לשבע עליות.

*פרט לפרשת "וזאת הברכה" בחוץ לארץ מפני ששמחת תורה לעולם אינה חלה בשבת. לכן בחומשים שמודפסים בחוץ לארץ מחולקת לשישה קרואים בלבד. זה שמוסיפים וקוראים כל בני הקהל בבתי כנסת לעליות נוספות לא מתייחס למינימום של קרואים העולים לפרשה זאת בשמחת תורה, שהם ששה. כשחוזרים וחוזרים על מנת לכבד כל אדם שראוי לעלות לתורה, כולל גם קטנים, שעדיין לא הגיעו למצוות.

זכור לי שנערים למדו את ברכות התורה בעל-פה כדי לזכות לעליה לתורה בשמחת תורה, אחרת היו נקראים יחד עם העלייה האחרונה שכנו "עליה של כל הנערים" שלא ידעו לברך בעצמם.

זה מראה לנו כי פרשת וזאת הברכה ושמחת תורה מתייחדות יוצא מן הכלל. לא מחולקת לחמישה גברים כמו חגים אחרים, אף לא מתחלקת לשבע אלא בארץ ישראל בלבד, ורק כששמחת תורה חלה בשבת..

 [אה גם הפירוש שלי בספרי חומש ויקרא (כ"ג : ל"ו) על עניין שמחת תורה וזמן מתן תורתנו.]

 

שמיני עצרת = שמחת תורה! מדוע לא חג השבעות = שמחת תורה?

".... ביום השמיני מקרא-קדש יהיה לכם והקרבתם אשה, לי*וה עצרת הִוא כל-מלאכת עבודה לא תעשו." (ויקרא כ"ג : ל"ו)  

            הרי אין כאן אפילו רמז על חגיגה הדומה ל"שמחת תורה". ואם כן מדוע לא כרוך שמחת תורה בחג השבועות, שהוא "זמן מתן תורתנו"?

יש האומרים שכרוכים בדבר המדמה את השבועות ליום אירוסין בין עם ישראל לקב"ה ולוחות הברית כאין תנאים; ושמחת תורה ליום נישואין בין עם ישראל  לקב"ה והתורה כאין כתובה.

יש גם מדרש המייחס את שבועות ליום הנישואין בין התורה לישראל.  אבל אני מחפש סיבה יותר בסיסית ורצינית לעניין. ולשם כך אשתדל  לענות על השאלה לפי הבנתי האישית.

חג שמיני עצרת מתחבר לחג הסוכות, שנקרא גם חג האסיף. בחג הסוכות אנו, בני ישראל משבחים ומודים לריבונו של עולם על כל הטוב שניתן לנו במשך כל השנה שעברה. על היבול הטוב והגדוש, על הפרות הטעימים, על עושר התבואות, ובעצם על כל הדברים התלויים בגשמים שניתנו לנו במשך השנה החולפת, שבאו בעתם ובמקומות  הנחוצים; בשדות, בכרמים, ובפרדסים.

והנה הגענו ליום בשנה שבו אנו מבקשים מאת הקב"ה, ברחמים רבים, שישלח לנו גשם ומטר בעתים הרצויות ובמקומות הדרושים. גשמי ברכה לחיים ולשובע. אלא אין אנו בטוחים שזכויותינו ראויות למלא את בקשתנו. ובכן עלינו להבטיח את עצמנו בדרך אחרת, שהקב"ה יקבל את  תפילותינו בסבר פנים יפות.

בואו ונזכיר כאן את הפסוק בפרשת "עקב", "למען הודיעך כי לא על-הלחם לבדו יחיה האדם כי על-כל-מוצא פי-י*וה יחיה האדם." (דברים ח' : ג')

יש גם להזכיר כי התורה מדומה ל"מים". ודווקא "מים חיים". והנה כשנסתיימה קצבת המים של השנה שעברה, שהביאה לנו יבול משובח; והנה כשאנו עומדים לבקש הקצבת גשמים לקראת השנה הבאה אנו נכנסים בהסכם "עסקת-חבילה". גם גשמי ברכה גשמיים מהקב"ה, אף במים הרוחניים שאנו עוסקים בהם, על ידי לימוד ועיסוק בתורה. אלו התנאים  שאנו מתנאים עם הקב"ה.

כרגע, ששמחנו עם כל הטוב שקבלנו במשך כל השנה ואסמינו מלאים; ובמקביל, כמו שיש קמח יש גם תורה. וכמו  שיש תורה יש גם קמח.

הנה כשהסתיימה הקצבת המים של אשתקד וכל הכרוך בה, יתכן שחכמינו ז"ל כיוונו לסיים את קריאת התורה לאותו יום, ומיד להתחיל בסיבוב חדש של קריאת התורה עם פרשת בראשית ללא הפסק. כשאנו משלימים ומקיימים את חלקנו בעסקה, אין ברירה להקב"ה אלא לעשות את הצפוי מצדו, ולספק את הגשם  המבוקש.

לשם כך אנו כורכים את סיומה של קריאת התורה לחידוש קריאת התורה בו ביום, ללא הפסק; באותו יום שסיים הקב"ה את עונת אספקת המים הגשמיים, בו ביום שאנו מבקשים ממנו לחדש את החוזה, לספק לנו מי גשם לשנה הבאה. עסקת חבילה!

הערתו של ר' אברהם ברניקר, מקבוץ בית רימון: כמו שבני ישראל הקדימו, בימי משה, "נעשה לנשמע", אף בימי מרדכי ואסתר; "קיימו וקיבלו"; גם אנו מקדימים את קריאת בראשית בתורה, לתפילתנו עבור גשם. והקב"ה ישלים לנו את חלקו בהסכם. קראנו מתורתו, ושמחנו בה; ולכן הוא ישלח לנו את קצבת המים הנחוצים לנו, מידה כנגד  מידה.

            מים גשמיים עבור מים רוחניים. כי כאשר אנו, בני ישראל, עסוקים במים רוחניים, שהם התורה; אנו דורשים מאת הקב"ה לעסוק במים הגשמיים, שהם הגשם, היורה, והמלקוש.

 

                                                                                                 שמואל שמשוני

 

 

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן


חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע