ביתו של החפץ חיים שיחקה עם חברותיה במחבואים

היא התחבאה כל כך טוב , שחברותיה חיפשו אותה במשך שעה ארוכה ולא מצאו.

כאשר עבר זמן רב הן התייאשו　 והלכו לשחק במקום מרוחק במגרש המשחקים.

לאחר זמן ראתה ביתו של ה"חפץ חיים", שאף　 אחד לא מוצא אותה, יצאה ממחבואה

לא ראתה אף אחת מחברותיה.

היא התחילה לחפש אותם ומצאה אותם בגן המשחקים משחקים כבר במשחק חדש.

חזרה ביתו של ה"חפץ חיים לביתה ממררת בבכי רם ומר.

סיפרה לו ביתו את מה שקרה.

ניחם אותה החפץ חיים, והרגיע אותה עד שחזרה לשחק עם חברותיה.

כאשר יצאה מהבית פרץ החפץ חיים בבכי מר .

שמעה אישתו שהוא בוכה , באה בדאגה ושאלה מה קרה לו ? האם חלה ?

סיפר לה החפץ חיים את שקרה לביתם.　 אמרה לו אישתו אבל היא כבר נרגעה ויצאה לשחק מדוע אתה ממשיך לבכות?

אמר לה החפץ חיים,　 אינך מבינה?　

כך גם קורה לנו הקב"ה החריב לנו את בית המקדש, והסתיר עצמו מעם ישראל,　 ואנחנו קצת מחפשים אותו , לא ברצינות ולא במסירות.

אבל כעבור קצת זמן מוצאים לנו עיסוקים אחרים ושוכחים אותו ושוקעים לנו במשחקי החיים.

אך אנחנו בשלנו, ממשיכים במשחק החיים, לא דורשים ולא מבקשים אותו ואת קרבתו.

על כך אני בוכה ענה לה החפץ חיים זצוק"ל.

כמה עלינו בימים אלא לשוב לבקש ולהתחנן לקרבתו של הקב"ה שישוב ויבנה לנו את בית מקדשנו,

ויבטל את הגזירה והריחוק הנורא הזה.

ואז נזכה לראות בשוב ה את שיבת ציון וישב עם ישראל לבטח בארצו　 אכי"ר