לחפש את עצמו באמונה
נכתב על ידי DL2000, 16/7/2015
בס"ד
בימים אלה אנו מגבירים את הציפייה והגעגועים
לבניין בית מקדשנו, ומקווים שהקב"ה יהפוך
לנו את ימי האבלות לימים טובים לששון
ולשמחה, לכן צריכים אנו להתבונן ולהבין היטב על מה
אנו בוכים, ומה הסיבה העיקרית והשורש של החורבן, על
מנת שנדע להתחזק בכיוון הנכון.
וכך אומר רבנו הקדוש בתורה ס"ז: "והנה מה שעבר אין,
כי כבר נשרף בית מקדשנו, אך כעת, שה' יתברך מצפה
לשוב אלינו ולחזור ולבנות בית מקדשנו, ראוי לנו שלא
לעכב, חס ושלום, בנין בית המקדש, רק להשתדל בבניינו.
על כן מאד צריך ליזהר לקום בחצות, להיות מתאבל על
חורבן בית המקדש, כי אולי בגלגול הראשון היה הוא
הגורם שיחרב הבית המקדש, ואפילו אם לאו, אולי הוא
מעכב עתה בנין בית המקדש, ונחשב גם כן כאילו הוא
גרם להחריבו" – נמצא שמטרת האבלות היא לא לבכות
על העבר, על החורבן שהיה, אלא לכדי להתעורר לתקן את
מעשיו הרעים שגרמו לחורבן בית המקדש או שמעכבים
את בניינו, וכאשר נזכה לתקן את הפגמים שבגללם נחרב
בית המקדש נזכה שהוא ייבנה במהרה בימינו בקרוב.
ר' נתן מברסלב מבאר )הלכות הרשאה ה"ג אות ו'
והלאה(, שעיקר החורבן היה על פגם המשפט, שעם
ישראל לא שפטו את עצמם ולא עשו חשבון נפש בכל
יום ויום על התנהגותם, וכשאין דין למטה יש דין למעלה,
והדין של מעלה התלבש במלכות הרשעה ונתן לה את
הכוח להתגבר על עם ישראל ולהחריב את בית מקדשנו.
לכן עיקר התיקון כעת הוא להתחזק לעשות שעה
התבודדות בכל יום ויום ולשפוט את עצמו בכל יום ויום,
לפשפש במעשיו ולתקנם מעתה, ועל ידי זה זוכים באמת
להיות מאלה שבונים את ירושלים, ומאלה שנאמר עליהם:
"כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה", כי לכל
אדם יש חלק בחורבן בית המקדש לפי חטאיו ועוונותיו,
וכפי מה ששופט את עצמו וזוכה לתקן את מעשיו כך יש
לו חלק בבניין בית המקדש השלישי.
אם אדם לא מתעורר בימי בין המצרים לחזור בתשובה,
אז הוא מאבד את העיקר, כמו שצווח הנביא ישעיה:
"הכזה יהיה צום אבחרהו, יום ענות אדם נפשו, הלכוף
כאגמון ראשו ושק ואפר יציע?! הלזה תקרא צום ויום רצון
לה'?! הלוא זה צום אבחרהו: פתח חרצובות רשע, התר
אגודות מוטה, ושלח רצוצים חופשים וכל מוטה תנתקו!"
וכך אומרת המשנה בתענית: "לא נאמר באנשי נינווה
'וירא אלוקים את שקם ואת תעניתם' אלא 'וירא אלוקים
את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה' ובקבלה הוא אומר:
'וקרעו לבבכם ואל בגדיכם' ".
וזו לשונו של ר' נתן שם: עיקר תיקון התענית הוא
המשפט, דהיינו שיחשוב דרכיו וישפוט את עצמו על כל
דבר כמו שכתוב, "הלוא זה צום אבחרהו פתח חרצובות
רשע התר אגודות מוטה וכו'". דהיינו שעיקר התענית
לשפוט את עצמו ולפתח לנתק כל הקשרים והחרצובות
של רשע הטמון בקרבו שזהו עיקר בחינת המשפט הנ"ל
שישפוט את עצמו על כל דבר כנ"ל. ועל כן היו נוהגין ביום
התענית לומר דברי כיבושין לעם ולעיין ולהשגיח לתקן
כל הקלקולים שבעיר ולחפש אם יש, חס ושלום, איזה
חטאים ועוונות בעיר לתקנם, כי זה עיקר תיקון התענית.
וכמו כן צריך כל אדם לעשות בעצמו בכל יום ויום, ובפרט
ביום התענית לשפוט את עצמו על כל דבר שזהו עיקר
תיקון התענית כנ"ל.
כשאדם רוצה לעשות משפט ולתקן את מעשיו, עליו
לדעת במה להתמקד ומה הוא העיקר שעליו צריך לרכז
את כל עבודתו, כי בוודאי ישנם דברים רבים לתקן, אך
ישנו גם דבר כללי ועיקרי שדרכו ניתן לזכות לכל טוב
רוחני, כי הוא השער והדרך להגיע לכל התורה כולה והוא
גם התכלית של כל התורה כולה. כמו שאומרת הגמרא
במכות: "בא חבקוק והעמידן על אחת: וצדיק באמונתו
יחיה", ובוודאי אין כוונת הנביא לבטל את שאר התורה
והמצוות, חס ושלום, אלא להורות לנו מהי המצווה שהיא
השער לקיום כל התורה כולה.
והאמונה היא גם השער וגם התכלית של כל התורה
והמצוות, כמו שמובא באריכות בספרי רבנו הקדוש,
ובספרי הצדיקים כולם. וכך מובא בספר מאור ושמש
)פרשת כי תבוא( בשם הרה"ק מנשחיז זיע"א שמבאר מהו
העניין לנסוע אל צדיקי הדורות, ומפרט, שיש מי שנוסע
על מנת ללמוד איך להתפלל בדחילו ורחימו כראוי, ויש
מי שנוסע בשביל ללמוד איך ללמוד תורה לשמה, ויש מי
שנוסע בשביל לקבל מדרגות בעבודת ה', ואף על פי שכל
אלה הדברים הם בוודאי רצונות נעלים ואינם חס וחלילה
בשביל כבוד וגשמיות כלל, אבל אף על פי כן כותב: "אולם
כל זה אינו הכיוון העיקרי! והסיבה העיקרית לנסיעה
לצדיקים היא לבקש את ה', לידע ולהיוודע מהשגת
מציאותו יתברך! – מכאן שהכיוון העיקרי של האדם
בנסיעה לצדיקים, ולמעשה בכל ההתקרבות לצדיקים
ובכל עבודת ה' – אם זה בתורה ואם זה בתפילה – הכיוון
הוא רק האמונה, לדעת ולהכיר את ה', שזה הכיוון העיקרי
בלימוד התורה ובכל קיום המצוות וההתקרבות לצדיקים.
ולכן זה כאשר ניגשים לעבודת התפילה וההתבודדות
ולחשבון נפש שעל זה נאמר: "התבודדות היא מעלה
וגדולה מן הכול" וזו עיקר התכלית של ימי 'בין המיצרים'
לעורר אותנו אל המשפט הפנימי – צריכים לדעת על מה
למקד את עבודתנו ומהו הכיוון העיקרי שלנו בחיים. ועל
פי מה שלמדנו וחזרנו באין סוף לשונות, עיקר התפילות
שלנו צריכות להיות רק על האמונה ועיקר חשבון הנפש
שלנו צריך להיות רק על האמונה.
בפרט כאשר מדברים על חורבן בית המקדש והסיבה
לכל הגלות הזו, כבר פסק לנו רבנו הקדוש, ר' נחמן
מברסלב, שעיקר הגלות אינו אלא בשביל חסרון אמונה,
לכן העבירה הראשונה שאותה צריכים לתקן היא פגם
האמונה, שהיא היסוד והשורש של כל התורה כולה, וחטא
ועוון זה הוא החטא הגדול מכול החטאים שגרם את
חורבן בית המקדש, ופגם זה עדיין מעכב את בניין בית
המקדש בעוונותינו, לכן העיקר הוא לתקן את האמונה.
לכן צריך כל אדם לשפוט את עצמו היכן הוא אוחז במידת
האמונה. כי אמונה פירושה שהאדם יודע שהכול מאת
הבורא יתברך והוא מתפלל על כל דבר, כי אמונה זו
תפילה! ואמונה פירושה שהוא מודה על כל דבר על הטוב
ועל הרע, כי עיקר האמונה הוא לדעת שהכול לטובה,
מאחר שהכול מאתו יתברך בוודאי הכול לטובה! וכן
אמונה – פירושה שהוא יודע שגם את האמונה ה' יתברך
נותן ולכן הוא מודה לו על האמונה שנותן לו וכל עיקר
רצונו ותפילתו הוא לראות להשלים את אמונתו.
לכן כל אדם חייב בכל יום לבדוק את עצמו איך הוא אוחז
באמונה, כמו שכותב רבנו הקדוש בתורה ה': "העיקר הוא
האמונה, וצריך כל אחד לחפש את עצמו ולחזק את עצמו
באמונה". כאשר ניגשים לחשבון הנפש היומי צריכים
לעבור על היום כולו ולבדוק האם הוא התפלל לפני כל
דבר שעשה והאם אמר תודה על כל דבר ודבר. אם לא
התפלל, משמע שחשב בלבו שהוא "מסתדר לבד" וזה
פגם גדול באמונה, ואם לא אמר תודה משמע שהוא
חושב שהוא הצליח בכוחות עצמו, ולכן לא מרגיש את
הצורך להודות, וזה מראה שהוא רחוק בתכלית הריחוק
מהאמונה שאין עוד מלבדו ואין שום מציאות מבלעדיו
יתברך כלל.
לדוגמא, יעיין בתפילת שחרית שלו ויבדוק, כיצד ניגש
לתפילת שחרית, האם לפני התפילה ביקש מה' שיעזור
לו להתפלל? האם הודה לו על כך שזכה לתפילה ולטלית
ותפילין? ואם הוא רואה שהוא חי בלי אמונה, כעת יחזיר
את הכול אל האמונה ויאמר לה': "אני יודע, שאני צריך
את עזרתך ושכל מה שעשיתי זה רק בגלל שאתה זיכית
אותי. סלח לי על כך שאני לא חי אותך ולא מרגיש אותך,
זכני לדבר אתך על כל
דבר, לבקש ממך כל
ד ב ר ולהגיד תודה על הכול". וכן ידבר עם ה'
על הלימוד שלו על הפגישות שלו עם בני אדם על הכניסה
לבית ועל היחס לאשתו ולילדים ועל כל מאורעותיו
שבאותו יום, ועל כל דבר ודבר אם לא התפלל לפני הדבר
ולא הודה אחרי הדבר יעשה תשובה ויחזק את עצמו
להתחיל לחיות את האמונה באמת.
זו התכלית של כל התורה והמצוות, כמו שאומר רבנו
הקדוש בתורה ל"ז: "הכלל – שעיקר התכלית הוא רק
לעבוד ולילך בדרכי ה' לשמו יתברך, כדי לזכות להכיר
אותו יתברך ולדעת אותו יתברך, שזהו עיקר התכלית, וזהו
רצונו יתברך, שאנחנו נכיר אותו יתברך. ואין ראוי לאדם
שיהיה לו כונה אחרת בעבודתו יתברך, כי אם למלאות
רצונו יתברך, שאמר ונעשה רצונו".
וכך מביא המאור ושמש )שם( בשם ר' אלימלך מליז'נסק
על סמיכות הפסוקים: "וידבר אלוקים את כל הדברים
האלה לאמור – אנוכי ה' אלוקיך..." שביאורו, שכל
הדברים אשר דיבר אלוקים וכל המצוות שציווה הוא
יתברך, תכלית כוונתו בקיומם ובעשייתם היא שיידע לומר
אנוכי ה' אלוקיך ושישיג בעשייתם את מציאותו יתברך!"
והעיקר הוא, שיבדוק את עצמו אם הוא אוחז בשלמות
האמונה שעליה דיברנו בשבועות האחרונים: האם הוא
מודה על הטוב ועל הרע! כי הגמרא אומרת "חייב אדם
לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה" – אנשים
שואלים איך אפשר להגיד תודה על הצרות ועל הבעיות?
אבל הגמרא אומרת חייב לברך! זו חובה לכל אדם לברך
ולהודות. זו לא חסידות. כל מה שעושה ה' לטובה עושה.
כמו שהבאנו בשבוע שעבר מתוך דבריו המתוקים מדבש
של האדמו"ר מקלויזנבורג זיע"א. ואם אדם עדיין רואה
שהוא לא חי את האמונה שהכול לטובה והוא לא אומר
תודה בלב שלם על הכול – הוא צריך להתפלל ולהתחנן
ולבקש מה': תן לי אמונה שהכול לטובה!
וזה השורש לכל הגלויות ולכל החורבנות ולכל הגזירות
שאינן טובות. וכאשר תתגלה ותתפשט האמונה הקדושה,
האמונה הפשוטה, שאין עוד מלבדו יתברך ושה' הוא
האלוקים, שגם הצרות והגזירות הם מאהבתו ומרחמיו
הגדולים והאינסופיים, ועל ידי שנזכה לחזק את עצמנו
באמונה, ולשפוט את עצמנו בכל יום על מידת האמונה, על
ידי זה נזכה שימים אלה יהפכו לכל בית ישראל: "לששון
ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו".
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
