גדולה וחשובה היא מצות ציצית, עד שהיא שקולה ככל המצוות, וכדאיתא בגמרא (מנחות מג, ב): "רבי שמעון בר יוחאי אומ: כל הזריז במצוה זו- זוכה ומקבל פני שכינה, כתיב הכא: 'וראיתם אותו', וכתיב התם: 'את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד'. תניא אידך: 'וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'' - שקולה מצוה זו כנגד כל המצוות כולן".

ועוד מצינו בחז"ל (שבת כג, ב) גודל מתן שכרה בזה ובבא: אמר רב הונא: הזהיר בציצית- זוכה לטלית נאה.

ועד שנינו (שם לב, ב): אמר ריש לקיש: כל הזהיר בציצית זוכה ומשמשין לו שני אלפים ושמונה מאות עבדים.

ועוד מובא בספה"ק, שכל הזהיר במצות ציצית זוכה לאשה ובנים, ניצול מן החטא, מכוסה מן המזיקין המזיקין וממלאכי חבלה, ומוגן מעין הרע.

והנה באומרם: 'הזהיר בציצית' ו'הזריז בציצית' הכוונה שמשתדל לקיימה בתכלית ההידור, בכל פרטיה ודקדוקי ודקדוקיה, שמחזר אחר טלית קטן נאה ומהודר שיש בו שיעור המחייבו בציצית ולקשור בארבע כנפותיו ציציות מהודרות וכשרות למהדרין למהדרין, שהטוויה שהטוויה תהיה לשמה, ומה טוב ונאה שאף הניפוץ יהא לשמה.

ואף שעל פי הדין וההלכה אין חובה ללכת עם ציצית, אלא רק מי שהולך עם בגד בעל ארבע כנפות צריך לשים ציציות בבגד, מכל מקום כבר אמרו חז"ל (מנחות מא, א) שבעידנא

דריתחא מענישין גם על אי קיום מצוה עשה.

וראוי להשגיח שלא להסירה ממנו כלל אפילו ביום חם, או שעובד בעבודה קשה, או שהולך לנוח ביום. וכן נפסק בשולחן ערוך (או"ח כד, א): וטוב ונכון להיות כל אדם זהיר ללבוש טלית קטן כל היום.

ועל פי קבלה אין להסיר הטלית קטן אפילו בלילה, כמו שכתב המשנה ברורה (כא, טו) בשם האר"י הקדוש, שאין להסיר הטלית קטן אפילו בלילה, זולת בכניסתו לבית הכסא או בית מרחץ.

לכן כל איש אשר יראת ה' בלבבו, יקנה ציציות מהודרות כשרות, ובפרט שבזמנינו שבזמנינו אכשר דרא, ואפשר לקנות ציצית עם הכשר והשגחה שנעשו לשמה, ולא יסירם ממנו כל היום

לרבות הלילות, ועל ידי זה יזכה לקבל פני השכינה, ויזכה לכל הסגולות הסגולות הנפלאות הנפלאות האמורות האמורות בזה ואז ייטב לו בזה ובבא.

ההסתכלות בציצית מצילה מן החטא כתוב בפרשת ציצית 'וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְו‍ֹת יְהוָה וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם"

הנה בפסוק מובא ומרומז שאם מקיימים "וראיתם אותם", דהיינו שמסתכלי שמסתכלים על הציצית, זוכים שלא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם.

כי עצם ההסתכלות על הציצית זו סגולה להינצל מן החטא, וכמו שהביא ה'משנה ברורה' (כד, ה) וז"ל, ומצוה זו מציל האדם מן החטא דכתיב ולא תתורו וגו' למען תזכרו וגו' והייתם קדושים. ואף דכל שאר המצוות אין בהם זאת הסגולה להצילו מיצר הרע, ציצית עדיף, וכדאיתא בעובדא דמנחות (מד, א) מעשה באדם אחד וכו' שע"י הציצית ניצל מחטאו, עכ"ל.

ולכן כל איש אשר יראת ה' בלבו, וירא הוא מלהיכשל בחטא, יסתכל בציציותיו בציציותיו, בכל עת ורגע. וכמו שמובא בכתבי האר"י הקדוש (שער הכוונות דרוש ז) וז"ל, ודע כי האדם צריך להסתכל בציצית בכל שעה ורגע, כמו שאמר הכתוב 'וראיתם אותו' והוא תועלת גדולה לנשמה שלא יזדמן חטא לידו אם יזהר בכך, וגם ישיג תועלת גדול וכו' וצריך להסתכל בהם שני פעמים זה אחר זה, עכ"ל.

וכן כתב ה'חפץ חיים' זצ"ל (שמירת הלשון, חתימת הספר ג) וז"ל: והנה מפשטות הכתוב משמע, דראיית הציצית, תועלת היא להזדרז במצות ה', ולא לתור אחר עיניו. ואם כן, מה נכון הוא לראות אותם כמה פעמים ביום, ובפרט בעת שעולה איזה מחשבה שאינה טהורה על לבו או איזה כעס, טוב מאד להסתכל אז בציצית ואז יפקע היצר.

ומצות ההסתכלות בציצית הוא דבר נפלא שכל אדם יוכל לקיימה אפילו בזמן שאינו עוסק בתורה ובמצוות ובמצוות, כמובא בספר קב הישר (פרק מה), וז"ל: וכן קבלה היא בידי מן אנשי מעשה שאם היו יושבים בטלים מן המצוות היו ממשמשים בציצית והיו מסתכלין בהן כי ההסתכלות בציצית היא ענין גדול ותקומה אל השכינה בגלות.

בענין שמירת העינים וטהרת הלב, שהם קשורים זה בזה, מעלת השומר עיניו וליבו מן הראוי לצטט כאן דברי הירושלמי (ברכות א, ה) תניא: אמר רבי לוי, ליבא ועינא תרי סרסורי דעבירה וכו', אמר הקב"ה, אי יהבת לי לבך ועינך אנא ידע דאת לי. ופירוש הדברים, שהקב"ה אומר לאדם אם אתה נותן לי ליבך ועיניך, דהיינו שאתה שומר את ליבך ועיניך, אז אני יודע שאתה שלי.

כי רק מי ששומר את לבו מלהרהר הרהורי עבירה והרהורי אפיקורסות וכפירה, ושומר את עיניו מלהסתכל בהסתכלויות אסורות, יכול הוא להתקרב להשי"ת, ולהיות שם ה' נקרא עליו.

וכדאיתא בספר של"ה הקדוש (שער האותיות, ק'-קדושה): כתוב 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם', ולא כתיב 'בתוכו' אלא 'בתוכם', רצה לומר בתוכיות המקודשי המקודשים. והלב של אדם נגד קודש הקדשים, ושורייני ושורייני דליבא הם עינים, ובהם שני אישון כשני הכרובים. דהיינו שרק על ידי שאדם שומר ליבו ועיניו, אז הוא זוכה לעשות להשי"ת מקדש בתוכו, ולהיותו מקום להשראת השכינה, ע"כ.