בס"ד                                                     ערש"ק                                                   י"ח  בסיוון  תשע"ה

                                    ליקוטי - אור - בפרשה - בהעלותך

 " דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת   "(ח, ב)                               

ביום שסיים משה רבינו ע"ה להקים את המשכן, ראש חודש ניסן היה(גיטין ס:). התחילו הנשיאים להתנדב

ולהקריב קורבן לה' בעבור חנוכת המשכן נשיא אחד ליום. שכשראה אהרן הכהן את חנוכת הנשיאים מיד

חלשה דעתו, שלא היה עמהם לא הוא ולא שבט לוי שהרי היה נשיאם. אמר לו הקב"ה: 'חייך, שלך גדולה

משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות'(רש"י שם). ואיתא במדרש(במד"ר טו, ו): אמר לו הקדוש ברוך הוא

למשה: הקרבנות כל זמן שבית המקדש קיים הן נוהגין, אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו וכו'.

וכבר הקשה הרמב"ן ז"ל באומרו: שהדבר ידוע שכשאין בית המקדש קיים והקרבנות בטלין מפני חורבנו

אף הנרות בטלות, אבל לא רמזו אלא לנרות חנוכת חשמונאי, שהיא נוהגת אף לאחר החורבן בגלותנו,

עכת"ד. ויש אומרים, שהדבר קשה שהרי אין דומים מספר הנרות בחנוכה למספר הנרות במנורת הזהב,

וגם נרות חשמונאי מתחילה בטלו וכו'(עיין כלי יקר ואלשיך ע"ה). ויש אומרים, שהעניין הוא סמך נרות לחנוכה

לפרסומי ניסא בנרות(בעל הטורים). ועוד יש להבין, למה היה צריך לתת לאהרן הכהן להדליק את המנורה

שהרי דרשו חז"ל(תנחומא ב): אמר הקב"ה שאינו צריך לנרות של בשר ודם כי כולו אור ואינו צריך לאורה!

והדבר דורש הסבר וביאור.

ובטרם נבאר, נראה שיש להקדים ולהסביר את צורת המנורה. המנורה הייתה בגובה י"ח טפחים(כ-1.8 מ')

כנגד קומתו של האדם, והיא עשויה כולה מקשה אחת מזהב, כמו שדרשו רז"ל(במד"ר טו, ד): אמר לו הקב"ה

למשה: טול כיכר זהב והשליכו לאור והוציאוהו והיא מעצמה נעשית, שנאמר: וכפתוריה ופרחיה גביעיה

וקניה ממנה היו וכו'. ובמנורה היו שבעה נרות כאשר הנר האמצעי היה עומד בפני עצמו בגוף המנורה

ואילו ששת הפתילות שעל שישה הקנים, היינו שלושה הימניים והשלושה השמאליים היו פונים לכיוון הנר

האמצעי שהוא נקרא פני המנורה. ואם כן, עולה השאלה מהכתוב, דהיינו אם אהרן מדליק את הנרות 'אל

מול פני המנורה' שהוא בעצם הנר האמצעי שעומד בפני עצמו כנ"ל, היה לו לומר יאירו ששת הנרות ולא

שבעת הנרות שהרי קשה שפני המנורה יאיר לעצמו. ויוסף לי ה' אור להתבונן ולשאול, מה הטעם ששת

נרותיהּ פונים דייקא לכיוון הנר האמצעי דהיינו הפתילות פונות 'אל מול פני המנורה' ? ואפשר בעזר ה'

יתברך, שמהבנת טעם זה התיישבו לנו כול הקושיות הנ"ל הכול כמקשה אחת, בדיוק כמעשה המנורה.

והטעם לכך יובן, על פי מה שכתב הקודש קודשים בעל "הנֹּעם אלימלך" זצק"ל(פרשת כי תשא): נראה לומר

דאיתא בגמרא(מנחות פו): נר מערבי היה דולק, ממנו היה מדליק וממנו היה מטיב, יש לומר דחז״ל רמזו

בדבריהם הקדושים על הצדיק שהוא נקרא נר מערבי על דרך דאיתא בגמרא(סנהדרין כד) למה נקרא שמה

בבל שבלולה במשניות וגמרא ואגדות כו׳, כמו כן, הצדיק הוא מעורב בו כל מיני קדושות: אהבה ויראה,

ורוממות אל תורה ותפילות וצדקה, תשובה וגמילות חסדים וכדומה, ולכן נקרא נר מערבי לשון מעורב

וכו'. וזה הפירוש: 'ממנו היה מדליק' הם בני אדם המתחברים עם הצדיק גם הם מדליקים נרותיהם הם

נשמתם, באהבה ויראה לבורא ברוך הוא וממנו היה מטיב, פירוש על ידי הצדיק מטיב השם יתברך ברוך

הוא לעולם כל מיני השפעות, עכד"ק.

ועל פי האמור לעיל, לעניות דעתי הדלה והקטנה, אולי אפשר גם לומר בסייעתא דשמיא שהנר המערבי,

שהוא בעצם 'פני המנורה' הוא גם בבחינת נשמת צדיק הדור שמעורבים וכלולים בו כל נשמות ישראל,

שהרי נמשלו נשמות ישראל כנרות, שנאמר(משלי כ): "נר ה' נשמת אדם". ולאחר שכתבתי זאת שמח לבי

שזיכני ה' לכוון לדעת גדולים כי ראיתי בספר הדגול "דגל מחנה אפרים" הלא הוא הנכד של פני המנורה

כידוע, רבי ישראל בעל שם טוב זצק"ל, ביאור על המנורה בפרשתנו: 'יאירו שבעת הנרות', היינו כללות

נשמות ישראל המכונים 'בת שבע' וכו', ע"ש. וזה שנאמר 'פני המנורה', היינו רמז על נשמת משה רבינו

ע"ה שהוא צדיק הדור שהוא בבחינת הנר המערבי שבו כלולים שישים ריבוא נשמות בני ישראל כי משה

עם הפנים של אותיותיו היינו מ"מ ש"ין ה"א(=446) עולה כמניין 'פני המנורה'(=446), והוא בבחינת הנר

האמצעי העומד בפני עצמו ושקול כנגד כל נשמות ישראל, שנאמר (שמות יח, א): "כל אשר עשה אלקים

למשה וישראל", ופירש רש"י ז"ל: 'שקול משה כנגד כל ישראל', וכמו שכתוב בספר הזוהר הקדוש(ג רטז):

שהתפשטות של משה בכל דור ודור בשישים ריבוא נשמות בני ישראל.

וכן, איתא במדרש (תנחומא ה): אלה שבעת הנרות כנגד שבעה כוכבים שמשוטטים בכל הארץ, היינו אלו

כוכבי לכת שנקראים שצ"מ חנכ"ל(שבתאי, צדק, מאדים, חמה, נוגה, כוכב, לבנה). וכביכול, לא מובן הקשר

של מדרש זה לנרות המנורה. אלא שאפשר לומר שבדימוי הנרות לכוכבי הלכת נרמז בזה, כשם שכוכב

חמה(=שמש) דולק ומדליק לשאר הכוכבים היינו ממנו חיוּתם והארתם, כך צדיק הדור היינו משה רבינו

ע"ה שהוא בחינת כוכב חמה, כמו שכתוב(ב"ב עה:) פני משה כפני חמה, כי הוא בחינת נר מערבי כנ"ל כי

ממנו מדליקים ומטיבים את שישה נרות המנורה שהם בבחינת התפשטות שישים ריבוא נשמות ישראל

שכלולים בפני המנורה היינו בצדיק הדור ששקול כנגדם כנ"ל. וחיזוק לזה מצאתי בכתובים, כמו שנאמר

(במדבר יא, יז): "ושמתי עליהם" ופירש רש"י ז"ל: למה משה דומה באותה שעה, לנר שמונח על גבי מנורה

והכל מדליקין הימנו ואין אורו חסר כלום.

ובמאמר מוסגר, אולי כאן המקום לומר שזכינו בדורנו לבחינת נשמת משה רבינו ע"ה שבה כלולים שישים

ריבוא נשמות ישראל, הלא הוא מרן פוסק הדור והדרו, רבנו עובדיה יוסף זצק"ל שהסתלק מאתנו ביום

המר והנמהר ג' במר חשוון תשע"ד כאשר לכל הפחות שישים ריבוא מבני ישראל מלווים את מיטת מרן

זצ"ל. וצריך להבין, מה ההסבר לכך שכולם הרגישו פתאום חסרון כזה גדול כאילו משהו נחסר מקרבם.

אלא נראה לומר, שלמרן זצ"ל הייתה בחינה של פני המנורה כמשה רבנו ע"ה שכל נשמות ישראל כלולים

כנ"ל, וכפי ששמעו אוזניי ולא זר את דברי הרה"ג אליעזר ברלנד שליט"א: "משה רבנו ירד בגופו של

הרב עובדיה יוסף שבדורנו". ועל פי זה יובן החלל הגדול שנוצר בעולם ובכל אחד ואחד מאתנו שנקשר

בתורת מרן זצ"ל. אשרינו מה טוב חלקנו שזכינו להיות בדור הזה!.

ונחזור לעניינו, המנורה ונרותיהּ רומזים על התורה והמצווה והתפילה. שהרי הנרות הם בבחינת נשמות

כנ"ל שהם נצח וקיימים לעולם ואף שבטלו הנרות שבמנורה התחתונה לא בטלו הנרות בחינת הנשמות

של המנורה העליונה כי רצה הקדוש ברוך הוא רצה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות,

כמו שכתוב(משלי ו): "נר מצווה ותורה אור". היינו כאשר האדם עמל בתורה ובמצוות ומאיר לנשמתו שהיא

בחינת נר כנ"ל, כמו שדרשו חז"ל(במד"ר טו, ד): אמר לו הקב"ה למשה: אם הזהרתם להיות מדליקין לפניי,

אני משמר את נפשותיכם מכל דבר רע, שנמשלו נפשות כנר וכו'. ואילו גוף המנורה שגובהו י"ח טפחים

הרי הוא כקומתו של האדם כנ"ל ורומז גם על גוף האדם המתפלל לקונו, כמו שדרשו חז"ל(תנחומא וירא, א):

בכל יום מתפלל אדם, שמונה עשרה(היינו י"ח ברכות שבתפילה), ולמה שמונה עשרה? כנגד י"ח ציווים

שבמשכן, כנגד י"ח חוליות שבשדרה שבשעה שאדם מתפלל וכורע, צריך שיכרע עד שיתפקקו כל חוליות

שבשדרה, שנאמר(תהלים לה): "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך". וכן מובא בשם הזוהר הקדוש (תרומה קל"ג

ע"א): הזהיר לכוון בד' תיקוני שכינה וכו', ומנורה בתפילה י"ח - יכוון בסוד המנורה. ועוד ראיתי שמובא

בסידורים מסוימים, שיש לכוון בתחילת התפילה שאומרים 'א-דני שפתי' ראשי תיבות 'אש'(=301) העולה

כמניין 'מנורה'(=301). לפיכך, דע כי כל מטרת תפילת שמונה עשרה שאדם מתפלל היא בשביל לתקן את

השכינה, היינו להשתתף בצער השכינה שבגלות המר הזאת, ועל ידי כך תוחזר השכינה לשרות בישראל,

ועל ידי כך נזכה לבחינת הנר המערבי שכל הזמן שהיה דולק הוא היה סימן להשראת השכינה(מגילה כא:).

כי רק ע"י התפילה תוחזר השכינה למשכן שילֹה שייבנה במהרה בימינו.

ומכיוון שאין אנו יודעים לכוון בתפילותינו כי איננו יודעים את עומק פשט המילים שבתפילה, ולכן אין אנו

יודעים להעלות את התפילה למקום הראוי לה על מנת לתקן את השכינה כנ"ל, וכפי שמובא בסידורים לפני

התפילה בשם רבנו יוסף חיים זצק"ל בספרו הטהור "הבן איש חי" בשם הזוהר הקדוש(פרשת מקץ שנה ראשונה

הלכה יב), ע"ש. ולעניין זה ראיתי בספרו הקדוש 'ליקוטי מוהר"ן' של רבי נחמן מברסלב זצק"ל(תורה ב', סעיף ו):

וצריך כל אחד לכוון בתפילתו, שיקשר עצמו לצדיקים שבדור כי כל צדיק שבדור הוא בחינת 'משה משיח'

וכו', וכל תפילה ותפילה שכל אחד מתפלל, היא בחינת איבָר מהשכינה, שהם איברי המשכן, שאין שום אחד

מישראל יכול לאעלא שיפא בשיפא כל חד לדוכתיה אלא משה בלחוד(להעלות חלק בחלק, כל אחד למקומו

אלא משה לבדו). ובשביל זה צריך להביא ולקשר כל התפילות  לצדיק הדור, כמו שכתוב(שמות לט): "ויביאו

את המשכן אל משה", וכו' (תורה ב' סעיף ו'), ע"ש.

וכעת, נבוא לבאר את הדברים אחד לאחד ובעזרת החונן לאדם דעת ניישב את כל הדברים ככפתור בפרח,

ויאירו פנינו אל מול פני המנורה הנצחית. וזה שנאמר 'בהעלותך את הנרות' היינו אהרן הכהן וזרעו אחריו

היינו הכוהנים שיעלו את הנרות שהם בחינת נשמות ישראל שבכל דור ודור כנ"ל על ידי שילמדו את העם

את התורה והמצוות, כמו שכתוב(מלאכי ב): "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו". ולכן אמר לו:

'חייך שלך גדולה משלהם' כי אף שבטלו נרות בשר ודם, הנרות הנצחיים היינו הנשמות כנ"ל אינם בטלות

לעולם, כי אתה וזרעך הכוהנים, הם שידליקו בהם את אור התורה. אבל צריך להדליק אותם דווקא 'אל מול

פני המנורה' היינו לצדד את פתילות הנרות כלפי 'פני המנורה' שהוא בחינת צדיק הדור כנ"ל שיודע לעלות

את התפילות למקומם הראוי שיפא בשיפא, וזה שבחו של אהרן 'שלא שינה', היינו שלא שינה שהנרות יפנו

לכיוון אחר אלא תמיד לכיוון הנר האמצעי.

ומכאן אפשר לומר אולי שבזה נרמז כל סוד המנורה היינו ההתקשרות לצדיק הדור שהוא בבחינת נשמת

משה רבינו ע"ה על ידי התורה והתפילות כי הוא בבחינת הנר המערבי שבו כלולים שישים ריבוא נשמות

ישראל כנ"ל, כי ממנו מדליקים ומטיבים את שישה הנרות שהם בבחינת שישים ריבוא נשמות בני ישראל

כנ"ל, אשר כל חיוּתם ויניקתם ממנו, כי רק הוא יודע להעלות את התורה והתפילה למקום הראוי על מנת

להשרות את השכינה כנ"ל. וע"י זה 'יאירו שבעת הנרות' ולא שישה כי ע"י שמתקשרים לצדיק הדור זוכים

ממנו להארה בתורה ובתפילה שמוחזרת אליו ומאירה בו חזרה, והיא שנותנת לו כוח להעלות את התורה

ובעיקר את התפילות ברוּם המעלות ולקשרם בכל העולמות כאחד ולהוציאם מהפועל אל הכוח, דהיינו

שתפעל התפילה ותתקבל בפני ה' יתברך, ורק על ידי זה יושלם וייבנה בע"ה בית המקדש השלישי לנצח

נצחים. אכי"ר.

          פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

כל אדם צריך להעלות תפילתו דרך שער השייך לשבטו; וצריך זכות גדולה לזה שיזכה לזה, על כן צריך כל

אחד לקשר את תפלתו לצדיק הדור, כי הוא יודע לכוון השערים ולהעלות כל תפילה ותפילה לשער השייך

להּ(סימן צדיק, אות טז).

                                                          "נר ה' נשמת אדם "

  מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמאר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

               ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                       ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה