לצאת עם אור המנורה למסע במדבר

בפרשתנו – לאחר הפסקה של ספר ויקרא ופרשיות במדבר, נשא ותחילת פרשתנו – חוזרת התורה לעסוק במסעות בני ישראל במדבר, עניין שהתחילה התורה לעסוק בו בפרשה החותמת את ספר שמות, פרשת פקודי (כפי שמציין הרמב"ן בפרשתנו (ט, טו): "עתה יחזור לספר בעניני הנסיעה").

ויש לומר שיש קשר בין המסעות לפרשת בהעלותך, וזו הסיבה שהתורה חוזרת לעסוק בהם דווקא בפרשה זו:

כותרת הפרשה – "בהעלותך את הנרות" – רומזת לכללות עבודת ה' של יהודי שנשמתו היא בבחינת "נר ה'". שהרי עבודתו של איש יהודי היא "להדליק" ו"להעלות" אור ה' שבנפשו, ו"להבעיר" את גופו וחלקו בעולם באש הקדושה.

אך לא רק בנפשו פנימה עליו להדליק שלהבת; עליו גם להבעיר את העולם שסביבו ב"נר ה'". וגם מקומות שלא ניכרת שייכותם לקדושה – על האדם להאירם באור התורה והמצווה.

וזהו הקשר בין המסעות להדלקת המנורה: תחילה על האדם להדליק את מנורת ה' שבנפשו פנימה. אך אין לאדם להסתפק בזה, אלא עליו לצאת לדרך ול"מסע" ב"מדבר", ולהביא גם לשם את אור ה'. עליו להראות בכל נסיעותיו שהם נסיעות של קדושה, והם "על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו". בכך מביאים למצב ש "אורה – של המנורה – יוצאה לכל העולם", גם בתוך המדבר.

(ע״פ ספר השיחות תשמ"ט ח"ב עמ' 522 ואילך)

לעילוי נשמת

האשה החשובה

מרת שטערנא שרה ב"ר חיים ע"ה

בלעסאפסקי

נלב"ע יד סיון ה'תשע"א