נְשִׂיאִים וְרוּחַ וְגֶשֶׁם אָיִן (משלי כ"ה י"ד)

נְשִׂיאִים וְרוּחַ וְגֶשֶׁם אָיִן (משלי כ"ה י"ד), אמנם זה נאמר על מצב בו יש ענננים אך לא יורד גשם, והעולם בצער. אך בתורת הרמז יש כאן פנינה נוספת, וכדלהלן:

נְשִׂיאִים = רבנים ומנהיגי ציבור, כמאמר הפסוק אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא (ויקרא ד' כ"ב).

וְרוּחַ = אחיזה בעננים (רש"י משלי כ"ה י"ד) = אחיזה בנשיאים, אחיזה בדעת תורה והתבטלות לגדולי הדור.

וְגֶשֶׁם אָיִן = גשמיות האדם מתבטלת, אם הוא אחוז בגדולי הדור וכנוע לדעת תורתם.

מי שרוחו ונשמתו אחוזים בנשיאי הדור והוא כפוף לדעת תורתם, כל כולו הופך לרוחניות גמורה, ואף גשמיותו הופכת לרוחנית. הוא מקבל בחינת 'מזבח', מה שאוכל ושותה הופך לבחינת 'קורבנות ונסכים', כל מעשיו ופעולותיו מקבלים אור אחר, והופכים 'למכשירי מצווה ואביזרי עבודת ה' '.