"וידבר ה' אל משה לאמר, צו את בנ"י וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש" וגו' (במדבר ה, א-ב) 'א"ל רב נחמן בר רב חסדא לרב נחמן בר יצחק: ליקום מר ליתי לגבן, א"ל: תנינא, רבי יוסי אומר: לא מקומו של אדם מכבדו, אלא אדם מכבד את מקומו. שכן מצינו בהר סיני, שכל זמן שהשכינה שרויה עליו אמרה תורה: "גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא" נסתלקה שכינה ממנו, אמרה תורה: "במשוך היובל המה יעלו בהר". וכן מצינו באהל מועד שבמדבר, שכל זמן שהוא נטוי אמרה תורה: "וישלחו מן המחנה כל צרוע" הוגללו הפרוכת, הותרו זבין והמצורעים ליכנס שם. אמר ליה: אי הכי ניקום אנא לגבי מר, אמר ליה: מוטב יבא מנה בן פרס אצל מנה בן מנה, ואל יבא מנה בן מנה אצל מנה בן פרס' (תענית כא,ב). רנבר"ח רצה שרנב"י יבוא אליו לעירו, כיון ש'דרב נחמן בר יצחק הוה יתיב בין גברי דלא חשיבי כולי האי, וקאמר ליה רב נחמן בר רב חסדא ליקום מר מהתם וליתי ליתיב גבאי' (רש"י). וענה לו רנב"י שהאדם מכבד מקומו ולא המקום את האדם, 'ואם אלך ואשב שם אין המקום מכבדני' (רש"י). שלא יצא לו יותר כבוד משהיתו במקומו של רנבר"ח. לבסוף כיון שראה שרנבר"ח כ"ך רוצה להיות אצלו עד שמוכן לעבור אליו, אז אמר לו שלכבודו של רנבר"ח יעבור אליו. וניראה שאפשר אולי לומר בצורה נוספת, שקודם מסופר 'דרוקרת עיר המוציאה חמש מאות רגלי הוה, ויצאו ממנה שלשה מתים ביום אחד. גזר רב נחמן בר רב חסדא תעניתא. אמר רב נחמן בר יצחק: כמאן?- כר"מ, דאמר ריחק נגיחותיו חייב קירב נגיחותיו לא כ"ש'. שאע"פ שההלכה היא 'ביום אחד או בארבע ימים אין זה דבר' פסק רנבר"ח שיש בזה מחלוקת בין שיטת ר"י לשיטת ר"מ ולכן כאן ההלכה כר"מ, אע"פ שבדר"כ במחלוקת ר"י ור"מ הלכה כר"י, כאן כיון שלא נחלקו בזה ישירות אלא זה ע"פ שיטתם, אז אפשר לפסוק כר"מ כאן, כיון שלא חלק עליו ר"י במפורש, שאפשר שר"י מודה לו בזה (או רבנן מסכימים ולכן אילו היה נאמר כאן היה מופיע ר"י מול רבנן) ורנבר"ח לא פרש דבריו, ובא רנב"י ופרשו. לזה אמר רנבר"ח שיבוא לגור אצלו, שכיון שרנבר"ח פסק לדרוקרת סימן שהם תחת חסותו, ולכן צריך להיות לו השפעה לזכותם, שלא יהיה בעירם מחלת דבר. כמו שבהמשך הגמ' מובא 'בסורא הוות דברתא, בשיבבותיה דרב לא הוות דברתא. סברו מיניה משום זכותיה דרב דנפיש, איתחזי להו בחילמא: רב דנפישא זכותיה טובא הא מילתא זוטרא ליה לרב. אלא משום ההוא גברא דשייל מרא וזבילא לקבורה' וכו', שיש זכות שמשפיע לעיר. כך גם רנבר"ח חשב שרנב"י יבוא אליו ויחד הם ישפיעו שלא יהיו צרות ודבר. על זה ענה לו רנב"י שאדם מכבד את מקומו, כמו בסיני והמשכן. בסיני מופיע הבהמה שלא תרעה, ובמשכן על צרוע וזב שלא יבוא, שיש שני ענייני השפעה של ת"ח (שנשמתו וקדושתו כסיני והמשכן) יש השפעה לקדושה להורדת הבהמיות מהאדם, ויש השפעה לכעין שילוח צרוע וזב, שזה הורדת הרעות והצרות מהאדם. והנה הרי הר סיני ניבחר בשל מיוחדותו שהיה נמוך שבהרים (מגילה כט,א) אז איך אומרים שאין מעלה בסיני?- אלא שיש מעלה בסיני שגורם לשכינה שתבחר בו, והשכינה היא זו שגרמה למעלה הגדולה, וכך מן הסתם במשכן יש מעלה במקום החניה שלכן חנו שם, והמשכן הוא שהעלה גבוה את מעלת המקום. ואותו דבר אמר רנב"י שאמנם הוא פירש את דרכו של רנבר"ח, אולם עדיין זה לא ישפיע לזכות העיר, כיון שלא העיר מכבדת אותו, שאז קשורים ממש, שע"י שנותנת לו כבוד, היא מטיבה לו ולכן מקבלת זכות חזרה. אלא הוא משפיע על העיר כבוד , וגם אם העיר נותנת לו קצת כבוד, זהו כהתחלת עניין הראוי (כמו שסיני נמוך) אבל עיקר הכבוד ממנו לעיר, ולכן אין חיבור גמור. לכן זה לא יתן לעיר הגנה, כמו בהמשך בסיפור, שרב מעלתו גדולה ולכן לא נותן זכות, ומה שקשור בעיר זה לא מספיק שינק זכות מעצם החיבור (שיהיו מחוברים לרב ולכן הצרה לא תבוא אליהם כחלק ממנו), אלא עדיין צריך לתת זכות ממנו לעיר, ולכן רב הוא גדול ולכן לא ראוי שזכותו תשמש להורדת הדבר. אי נמי, אמר רנב"י שאם יצא ממקומו אז מקומו יסבול. וכיון שראה שרנבר"ח כ"ך רוצה להיות בחברתו , אז לכבודו של רנבר"ח ראוי ללכת אליו.

לע"נ אמו"ר אברהם בן יהושע צבי הכ"מ.