"לשמוע קול שופר"

קיום מצוות שופר בר"ה בא לידי ביטוי בשמיעת התקיעות. האם כבדי השמיעה, היכולים לשמוע רק בעזרת אביזרי שמיעה, יוצאים ידי חובה בצורה זו? האם הם חייבים בכלל במצווה? והאם רשאים לשמש כבעלי תקיעה?

חרש נמצא בקטגוריה אחת עם שוטה וקטן, הפטורים מן המצוות ואינם מוציאים ידי חובה את ברי החיוב [ומפורש במשנה ביחס לתקיעת שופר –ר"ה,ג,ח] אלא שבדרך כלל מדובר בחרש-אילם, הנחשב חסר דעת, לעומת חרש היודע דַבֵּר שמעמדו ככולם. אבל לדעת רבים מהראשונים, לגבי מצוות שופר גם חרש כזה פטור, שהרי אינו יכול לשמוע ולקיים את המצווה. וכך נפסק בשו"ע: "אפילו מדבר ואינו שומע –אינו מוציא" [תקפ"ט,ב] אלא שאנו עוסקים בכבדי השמיעה ולא בחרשים גמורים שגם מכשירי השמיעה אינם מועילים להם, וכתב המשנה-ברורה: "חרש ששומע ע"י כלי כמין חצוצרות –חייב בשופר". יש מפוסקי זמננו שהשוו זאת למכשירי השמיעה דהיום, וסברו שכבד השמיעה שחוש השמע עדיין קיים בו –חייב, וממילא גם מוציא אחרים [הגר"מ אליהו זצ"ל –הובא ב"מקראי קודש", יבדל"א הגר"ע יוסף,יבי"א,ז,י"ח] אך לעומתם, פוסקים רבים ובהם הגרש"ז אוירבךזצ"ל, חילקו בין דברי המשנה-ברורה, העוסקים במצב שבו שומעים את הקול הטבעי של השופר וכלי העזר רק מסייע לכך, לבין מכשיר אלקטרוני המתרגם את קול השופר לתנודות חשמל, ונמצא שהקול הנשמע אינו קולו המקורי של השופר, ואינו שונה אפוא מרשם-קול.      

לאחרונה פותח שתל קוכלארי (=שבלולי) והוא מכשיר שמיעה חדיש המושתל בניתוח בעצם האוזן שבגולגולת, ומועיל גם לחרשים ממש. גם בו יש גירוי חשמלי אלקטרו-מגנטי, אולם גלי הקול מגיעים ישירות לעצב השמיעה, מעין אוזן מלאכותית, ולכן מעמדו ההלכתי של המושתל צריך בירור.

למעשה: השומע גם בלי המכשיר, עדיף שיסירנו בשעת התקיעות, ואם צריך –יתקרב לתוקע. השומע רק בעזרת מכשיר או שתל קוכלארי, ישמע באמצעותו אך לא ישמש כתוקע.

ויהי רצון שה' ישמע לקול תקיעתנו ויכתבנו ויחתמנו לחיים טובים!