ויקרא

ב,יג: וכל קרבן מנחתך במלח תמלח: תובנה: יש למלוח מלח רק על קרבן מנחה פרטי, שהאדם החליט להביאו מיוזמתו ("מנחתך"), ולא על קרבן מנחה אחר שנקבע על ידי ה' (מנחת סולת, ביכורים ועוד). רק כאן (בפסוק י"ג) מכל התורה נאמר 'מנחתך', וזה נאמר שלוש פעמים בלשון נוכח ולא סתם 'מנחה' (מנחתך, מנחתך, קרבנך), ורק בסמיכות ל'מנחתך' – 'קרבנך' נאמר שלוש פעמים שיש למלוח מלח, ולא בסמיכות למנחה אחרת. ניתן לשער את משמעות המלחת המלח בשני אופנים: חיזוק הענווה (הקרבן שהאדם יזם יהיה מלוח ולא תאווה למאכל, כגון הבאת מנחה עם סולת במרחשת שמן) והשפעתה של הבאת המנחה לאורך ימים ('ברית מלח' מוזכר בהקשר של נצחיות: לְחָק-עוֹלָם, בְּרִית מֶלַח עוֹלָם הִוא לִפְנֵי יְהוָה; במדבר יח,יט).

ד,כ: וכפר עליהם הכהן – ונסלח להם: תובנה: סליחה מאת ה' תבוא לאחר כפרת כהן או בקשה ישירה מה'. כפרה של כהן וסליחה ליחיד ולציבור מופיעה כמתכונת קבועה (ד,כו; ד,לא; ד,לה; ה,י; ה,כו ועוד). יש כפרה שהיא לצורך טהרה (ויקרא יב,ז; יב,ח; יד,כ ועוד), אך אין סליחה ללא כפרה על ידי כהן, למעט בשני מקרים: תפילה ישירה לה' ("ויאמר ה' סלחתי כדבריך"; במדבר יד,כ) והפרת נדר באופן המותר ("וה' יסלח לה כי הניא אביה אותה"; במדבר ל,ו).