בספר דברים, משה רבנו נותן שיחת מוסר לעם ישראל, להוכיח אותם, כדי שלא יסטו מדרך הישר, אלא ישמרו את מצוות ה' כשיגיעו לארץ ישראל; הרי הוא ימות במדבר, ולא יהיה אז בארץ ישראל להנחותם ולהוכיחם. הפסוקים הללו הם תמצית של תוכחה זו לישראל.

אפשר למצוא בפסוקים אלו רמז לחגים, שניתנו לישראל כדי לשמור אותם מלסטות מהתורה, וכדי שלא יתקיים "פן תשכח":

"השמר לך פן תשכח" - ראש השנה, "יום הזכרון" ו"זכרון תרועה", מונע את השכחה.

"פן תאכל ושבעת" - הצום ביום הכיפורים.

"ובתים טובים תבנה וישבת" - סוכות, כניגוד לבתים טובות (כפי שפירש רשב"ם, ויקרא כג, מג, שזו המטרה של היציאה לסוכה, שלא נתגאה בבתים הטובים שלנו). "ובקרך וצאנך ירביון" - מקריבים אז קרבנות רבים.

"ושכחת את ה' אלקיך המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים" - פסח, מועד יציאת מצרים, המזכיר מאורע זה, ומעורר אותנו ברוחה של אזהרת משה רבינו.

"ואמרת בלבבך כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" - יום העצמאות, שבו עלינו להרהר במקורם של השגי המדינה.

"למען ענותך ולמען נסותך" - כמו שבמתן תורה, שנחגג בחג השבועות, אומר משה לעם, "כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם בָּא הָאֱלֹהִים". "למען הקים את בריתו" - זו התורה.

לוואי שנזכה לשמור על החגים בכוונה הראויה, ואז תתקיים הברכה שם: "למען הקים את בריתו אשר נשבע לאבותיך כיום הזה".