"ונתת על-השלחן לחם פנים לפני תמיד"

   מהרגע שאתה נותן לחם על השולחן ראה להפנות פנימיותך – השתוקקותך, תאוותך, כיסופיך, עניינך, מחשבתך וכולי אל ה' יתברך ולא אל האוכל. בבחינת "שיוותי ה' לנגדי תמיד" ככתוב בסוף הפסוק "פנים? לפני תמיד!” דהיינו שיהיו פניך פונות אל פני ה'.