טו בשבט: רבי נחמן - שירת העשבים

נכתב על ידי אלון ב-2/2/2015

 

"כִּי דַּע, כִּי כָל רוֹעֶה וְרוֹעֶה יֵשׁ לוֹ נִגּוּן מְיֻחָד לְפִי הָעֲשָׂבִים וּלְפִי הַמָּקוֹם שֶׁהוּא רוֹעֶה שָׁם כִּי כָל בְּהֵמָה וּבְהֵמָה יֵשׁ לָהּ עֵשֶׂב מְיֻחָד, שֶׁהִיא צְרִיכָה לְאָכְלוֹ... וּמִשִּׁירַת הָעֲשָׂבִים נַעֲשֶׂה נִגּוּן שֶׁל הָרוֹעֶה... כִּי זֶהוּ עִקָּר הַנִּגּוּן לְלַקֵּט וּלְבָרֵר הָרוּחַ טוֹבָה... וְעַל כֵּן עַל יְדֵי הַנִּגּוּן נִצּוֹל מֵרוּחַ הַבַּהֲמִיּוּת כִּי נִתְבָּרֵר רוּחַ הָאָדָם מֵרוּחַ הַבְּהֵמָה עַל יְדֵי הַנִּגּוּן... וְדַע, שֶׁהַמֶּלֶך יֵשׁ לוֹ כָּל הַנִּגּוּן כֻּלּוֹ בִּשְׁלֵמוּת אֲבָל הַשָּׂרִים אֵין לָהֶם רַק אֵיזֶה חֵלֶק בַּנִּגּוּן כָּל אֶחָד לְפִי מְקוֹמוֹ..." (ליקוטי מוהר"ן, חלק ב', תורה סג)

 

לר' נחמן היה סיג ושיח עם עולם הצומח. והנה בתורה שלפנינו מכופף אותנו רבינו עד לעשב שעל פני האדמה. עינו החדה של ר' נחמן שמה לב גם למה שנראה קטן ופעוט ערך. ליבו ראה בעשבים אלו את הפשוט, התמים והנאמן. מה יש בעשבים אלו שלא שמנו לב אליהם עד כה?

כתוב בספרים שהמלכות אין לה מעצמה כלום, ועולה השאלה איך אפשר לומר דבר כזה שהמלכות אין לה מעצמה כלום, הרי אנו יודעים שבדרך כלל המלכים נחשבים הכי עשירים?! לכל אחד בעולם יש משהו ייחודי משל  עצמו, כך לדוגמא הסנדלר יש את הסנדלים שהוא מייצר, אך למלך אין לו כלום מעצמו, כי כל מלכותו ומהותה תלויים בעם שלו. הרי "אין מלך בלא עם", וכל המלכות של המלך לא נובעת אלא מההכרה של העם במלכותו. תמיד על תנאי.

מה בכל זאת יש לו למלך? יש לו דבר אחד – יקר ונדיר מאד – יש לו את עצמו! יש לו "אני". "אני" זו המוכנות להיות איך שאני, ללא רכוש, ללא שום אחיזה במשהו, עצם ההוויה שלי כשלעצמה היא האני שלי. ולכן האותיות אנ"י בחילוף הינן אי"ן. אך ברגע שהאני מסרב להיות "אין" והוא פורץ אל ה"יש" כדי להיות, כדי להיות משהו, כדי שיוכל לומר לעצמו "אני שווה משהו", באותה נקודה חרג מה"אני" שלו על מנת להיות "יש". אם אדם מתנה את קיומו באיזה "יש" מבחוץ, יהא מוצלח ככל שיהא, איבד הוא את המלכות, אין לו את החירות של המלך כי הוא כבר קשור ואסור בתנאים מבחוץ.

העשב היכן שלא תשים אותו, איפה שלא יהיה, תמיד ינבט, לא צריך לגדל אותו. יש לעשב את הכישרון לצמוח דווקא במקום שהוא נמוך ופשוט וקטן. ר' נחמן הרגיש זאת וראה בזה איכות של מלכות. העשב מבין, יותר מכל צמח אחר, שהפרנסה שלו זה מהשמים. לא צריך לעדור, לא צריך לזרוע, הוא גדל לבד, אין צורך בפעולות מיוחדות או בתנאים כאלו ואחרים. תודעת העשב היא תודעה של אמונה שר' נחמן רוצה לרכוש אותה והוא רואה בה יסוד של מלכות.

ר' נחמן היה הולך לשדה לשמוע את שירת העשבים. שם למד את המנגינה שיודעת להפוך את סיפור החיים למשהו פנימי ועמוק ומברר את הטוב מהרע, אותו מקום של אמונה, אותה מלכות פשוטה, שרוצים שתתעורר אצלך. כאשר האדם נשען על משהו מבלעדי ה' יש להישענות זו מחיר, היא מותנית בדבר. רק כאשר האדם נשען בעצם היותו על ה' וניזון מהשמיים, כמו אותו עשב, הרי יכול הוא לקבל את מזונו בכל מקום - זו שירת העשבים.

 

מאת: הרב דן האוזר, מתוך האתר בית המדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון - etzion.org.il/he/home

 

 

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
תגובות ודיון על החידוש (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה