"וידבר י-הוה אל-משה לאמר: קדש-לי כל-בכור פטר כל-רחם בבני ישראל באדם ובבהמה לי הוא"

    בתפלת העמידה נאמר "וקדושים בכל יום יהללוך סלה", לפיכך על ידי "אזמרה" נהיים קדושים. וכאן ציווה ה' את משה וממשיכי דרכו להפיץ את הדעת הזו בעולם. כי ההודאה התמידית היא ביטוי לאמונה שלמה. כי כאשר מודה לה' תמיד, סימן הוא, שתמיד טוב לו, היינו שזכה לגאולה שלמה ואין אצלו חילוק בין בטובו בין בעיקו וזו הדעת השלמה, שמקבלים ממשה.

    קדש לי וגו' – קדושה זו שמחה. כי כל התאוות נובעות מפגם השמחה (מעצבות) ו"קדוש" פירושו פרוש מתאוות.

"קדש לי" = "שמח אותם עבורי". אחרת יהיו נוהים וטועים אחרי הסיטרא אחרא ועבדים שלה ר"ל.

"פטר" אותיות "טרף", בחינת "טרף נתן ליראיו". כי על ידי שמתקדש ושמח בה' קרוב לאמת והפרנסה בנקל.

"באדם ובבהמה" הן את הצדיקים שבבחינת "אתם קרויים אדם" והן את השקועים בתאוות ונדמים לבהמות. כי חפץ ה' בכלם ומורה לצדיק לקרבם בבחינת "דרי מעלה ודרי מטה".

"לי הוא" אותיות "אליהו" מבשר הגאולה, כי "לא ידח ממנו נידח"