מה ההבדל בין עבודת ה' - לעבודה שזרה לה'?

   "אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה תּוֹעֲבַת ה' מַעֲשֵׂה יְדֵי חָרָשׁ וְשָׂם בַּסָּתֶר" (דברים כ"ז ט"ו).

   בפסוק זה מזהירה התורה את האדם שלא יעבוד עבודה זרה אפילו "בסתר", אלא יהיה עבד נאמן לה' ולתורתו - בכל זמן ובכל מצב (עיין במלבי"ם על המקום ותחכים עוד).

   רבים חושבים שעבודה זרה יש רק במזרח הרחוק, באזורים זרים ומוזרים, והם אינם מודעים לכך שעבודה זרה אפשר לעבוד גם בבית כנסת ובקודש הקודשים, תוך כדי קיום תורה ומצוות ומעשים טובים.

   אם נשאל אדם, "מה זה נקרא לעבוד עבודה זרה"? פחות או יותר נשמע ממנו את התמליל הבא: להיכנס לחברת נסיעות, לקנות כרטיס טיסה להודו, לנחות שם בצומת מרכזית ולהמתין לפרה קדושה שתזדמן למקום, ובדיוק באותו רגע מרגש - יש להשתחוות אפיים ארצה 15 פעם כמניין "בוז", ומי שיכול להחמיר, שישתחווה 320 פעם כמניין "שוטה". רוב בני האדם חושבים שזו הדרך והצורה "לעבוד עבודה זרה".

   אכן אם זה כך, ברור שאנו נחשבים לצדיקים גדולים - הרחוקים מעבירה זו כמטחווי קשת. אלא שלמרבה הצער, העסק לא כל כך וורוד. מדוע?

   משום שהגדרת "עבודה זרה" - היא כל דבר שזר לה'!

   אין ספק שאנשים כעת מרימים גבה או שתיים, ומי שיש לו שלושה - מרים את שלושתם. שהרי לכאורה בהגדרה זו שהגדרנו כעת, אין כל חידוש מרעיש ומיוחד. אם כן מה אנו מתפעלים כל כך מהמילים הללו?

   כדי לענות לאותם אנשים נחמדים, נקדים שישנם לפחות חמישה דרכים של עבודה זרה, וכולם טמונים בהגדרה שהגדרנו כעת, ולצורך הבנת העניין - נפרט מה הם החמישה דרכים הללו, והחשוב מכל, ננסה לבחון את עצמנו כיצד אנו מתמודדים עם המרקחת הזו:

   הדרך הראשונה לעבוד עבודה זרה, היא דרכו של טֶרָח החמוד (אביו של אברהם אבינו), שיצא בחורף לרחוב, שיחק בחול הרטוב, עשה צורה של בובה, הכניס אותה לתנור לייבוש, וכאשר הבובה התייבשה, הוא קנה לה נעלי לקה ופפיון וחולצה של חבר כנסת, התיז עליה בושם, העמיד אותה במרכז ביתו, ואחרי 2 שניות אמר לה את השטות הבאה: בובה בובה! את שנבראת לפני שלוש דקות, בראת אותי ואת כל העולם.

   זו עבודה זרה ברורה, וברוך ה' אנו רחוקים ממנה כרחוק מזרח ממערב.   הדרך השניה לעבוד עבודה זרה, זה לעשות דברים שה' לא ציווה אותנו - אלא ציווה אנשים אחרים. זה אולי נשמע דמיוני, אך בואו נדפדף קצת בתנ"ך, ונוכיח את הדברים.

   בתקופת "דור המדבר", היו שני אנשים ענקי רוח, צדיקים גמורים שמשה רבנו העיד עליהם שהם גדולים יותר ממנוֹ ומאהרון הכהן (ויקרא י' ג' ברש"י), לצדיקים הללו קראו נדב ואביהו. והנה, בזמן הקמת המשכן, בעוד כולם שמחים, ניגשו אותם גדולי דור והקטירו קטורת לכבוד ה' (עיין ברשב"ם על המקום). נו, נכון שזה נשמע מעשה אצילי ונפלא? אך מה כותבת על כך התורה? וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי ה' "אֵשׁ זָרָה" (ויקרא י' א'), והעניין תמוה.

   שהרי מדובר באנשים קדושים, עם מחשבה ומטרה קדושה, והם נמצאים במקום קדוש, אם כן היכן טמונה טעותם ושגיאתם? עונה התורה בזו הלשון: אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם. מי שעושה דבר שאלוקים לא דורש ממנו - אלא ממישהו אחר, הרי שעבודתו זרה לה' - ונכנסת לקטגוריה של "עבודה זרה" (ע"פ מדרש הגדול - מובא באוצר המדרשים).

   האמת שגם עבודה זרה כזו - איננו עובדים, מחמת שאנו נמנים על דלי העם שבקושי מקיימים את חובתנו, ואיננו חשודים לקחת על עצמנו מצוות נוספות שנצטוו בהם אנשים אחרים.

   הדרך השלישית לעבוד עבודה זרה, זה לעבוד את ה', לקיים מצוות, אך לעשות זאת בלי לב ובלי רגש, בצורה מכאנית ויבשה, בדיוק כמו עבודת "שעון מחוגים". הכל מתוכנת, המחוגים סוגרים 24 שעות - ובסוף חוזרים לאותה נקודה. למחרת שוב פעם אותו דבר. המחוגים זזים - אך הם חוזרים תמיד לאותו מקום. כעבור 20 שנה, עדיין הם באותו מקום. כך גם עבודת ה' של האדם. יבשה, ריקה, נטולת כוונה רגש וחיות, השנים חולפות - והוא נשאר באותו מקום, קר כקרח ביראת שמים. הוא לא חושב על המילים בתפילה, הוא אינו מתעמק "בקבלת עול מלכות שמים" בקריאת שמע, הכל אצלו זה "טקסט רץ", וכבולעו כך פולטו.

   מי אמר שזה נקרא "עבודה זרה"? ישעיהו הנביא (ישעיהו כ"ט י"ג - י"ד). וַיֹּאמֶר ה', יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה, בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה: לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא...

   הנביא כאן מודיע שאם אדם עושה מצוות ומתפלל לה', הוא מתפלל עם שני זוגות תפילין קטנות - מול ארון הקודש - בנץ, אך הוא עושה זאת בלי רגש וכוונה, במקום להתרכז בתפילה - באותו זמן הוא חושב על הסנדוויץ' של ארוחת הבוקר, על העסקים... על הצרות, וכל שכן אם כל התפילה שלו היא רק כדי שיסתכלו עליו ויעשו לו כבוד, הרי שהוא ריק ויבש מיראת שמים, ולא רק שהתפילה הזו לא תביא לו ברכה והצלחה, אלא היא זרה לה' - והוא ייענש עליה, כמו שנאמר לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא (להכות) אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא...

   כאן כבר נפלו גיבורים. אם מקודם חשבנו שאנחנו נקיים מעבודה זרה, כעת אנו צריכים לבחון את המסקנה הזו מחדש.

   הדרך הרביעית לעבוד עבודה זרה, מאפשרת לאדם לעשות את כל המצוות בדקדוק רב, ולמרות זאת, כיוון שחסרה לו תכונה אחת, תכונת השמחה בעבודת ה', מפני זה כל עבודתו הופכת ל... עבודה זרה, וכך כותבת התורה: וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה... כִּי לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' אֱלֹקֶיךָ...

   ובמה לו שמעת בקול ה'? אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב... (כ"ח מ"ה - מ"ז).

   במילים ברורות, אומרת התורה כך: קיימת מצוות, כיוונת לשם שמיים, הכל בסדר, אלא שעשית זאת בלי שמחה וחשק. לזה בדיוק קוראת התורה "לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' אֱלֹקֶיךָ". מתברר שעבודה כזו כלל לא נחשבת עבודת ה'. אלא מה זה? עבודה ש... זרה לה', ולא רק שלא מקבלים עליה שכר, אלא על עבודת ה' כזו אמרה התורה וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל-הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה... (דברים כ"ח מ"ה).

   נו, כיצד אנו מתמודדים עם זה, האם אנו עובדים את ה' מתוך שמחה?

   הדרך החמישית של עובדי עבודה זרה, מאפשרת לקיים מצוות בשלמות ובקנאות, עם לב ורגש ואפילו שמחה. אפשר לשבת בכולל ולהתנדנד - עד שהמשענת תיתלש. לקנות אתרוג יותר מהודר ממה שהיה לבאבא סאלי, ואפילו לתרום לקרן וַשְׁתִי ואגודת אזוב. ניתן לשמור על חזות ודמות מקרינה קדושה והוד, ולמרות זאת לעבוד כל הזמן "עבודה זרה". כיצד זה יתכן?

   התשובה נמצאת בנביא (ישעיהו א' י"א - ט"ז), ועדיף שנצטט את הדברים ככתבם.

   לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם? ... כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי, מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי? ... לֹא תוֹסִיפוּ הָבִיא מִנְחַת שָׁוְא, קְטֹרֶת - תּוֹעֵבָה הִיא לִי... חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי, הָיוּ עָלַי לָטֹרַח... גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה - אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ.

   אלוקים מודיע שיש אנשים שהוא מוותר על קורבנותיהם, הוא לא מעוניין שהם יעלו אליו לרגל, הוא קורא לקטורת שהם מקטירים "תועבה", הוא שונא את השבתות והחגים שהם עושים, אנשים אלו, אפילו תפילותיהם אינן רצויות בשמים, נכון שזה נשמע מזעזע?

   הרי מדובר במקיימי מצוות, מקריבים ומקטירים ומתפללים, שומרים שבת ומועדים, אם כן מה הבעיה שלהם?

   הנביא לא משאיר אותנו בממתינה - והוא מגלה לנו את פשר התעלומה: רַחֲצוּ, הִזַּכּוּ, הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם מִנֶּגֶד עֵינָי, חִדְלוּ הָרֵעַ... דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט... שִׁפְטוּ יָתוֹם... רִיבוּ אַלְמָנָה.

   יהודי יקר! ה' לא חפץ רק במצוות, אלא הוא חפץ גם שנזהר מעבירות, שנעשה תשובה על רוע מעללינו, שנחזֵר אחרי הצדק ונזהר בענייני בן אדם לחברו. ומי שלא חי כך, עבודת ה' שלו נחשבת זרה לה', ואינה רצויה כלל (עיין שם במצודות דוד ותחכים עוד).

   היום גילינו שעבודה זרה זה לא רק להשתחוות לבובה, אלא זה הרבה מעבר לכך. בואו ונראה דוגמא של "עבודה זרה", תוך כדי עבודת ה'.

   מספרים על יהודי אחד שהיה אוהב לעשות רושם על אחרים בהידורו בעבודת ה' ובקיום המצוות, וכל הזדמנות שהייתה נקראת בפניו - הייתה מנוצלת היטב למטרה זו.

   פעם אחת נקלע "הצדיק" הזה למקום שהאנשים שם אינם שומרי תורה ומצוות, ובכל האזור לא היה שום בית כנסת פעיל לרפואה. בראותו שהשמש עומדת לשקוע וזמן מנחה הולך ואוזל, נכנס אל בית הכנסת המקומי, הדליק את האורות, ניגש לארון הקודש, ונעמד בתפילה ביחיד.

   לפתע הוא שומע שהדלת חורקת מעט. הוא עשה אחד ועוד אחד, והבין שיש אנשים בקרבתו. המידע הזה נסך בו כוחות אדירים, שהרי מתברר שכעת יש על מי לעשות רושם.

   מיד פתח אותו אדם בסדרה מופלאה של נדנודים ונענועים שלא היו מביישים אף לולב, הוא פרש את ידיו לשמים, התנדנד מעומק הרגליים וכו'. לפתע הוא שם לב שהדלת חורקת "עוד קצת", והפעם בעוצמה יותר חזקה. שוב פעם הוא עשה את התרגיל הידוע של "אחד ועוד אחד", והגיע למסקנה הבאה: מסתבר שתפילתי עושה רושם טוב, ומחמת ריבוי הצופים הצובאים על הפתח, כולם נדחקים בכדי למצוא מקום שממנו יוכלו לצפות טוב יותר, כנראה זה מה שגורם לדלת להתנועע עוד ועוד. כך דמיין לעצמו החסיד הנ"ל, וכל פעם שהתחדשו החריקות - הגביר את הצגתו בכל הכוח.

   לאחר שסיים מיודענו החסיד את תפילתו, הפנה את ראשו בכדי לאמוד את כמות הקהל שצובאים על הדלת, ומה רואות עיניו? חתולה מתגרדת בדלת, ומחמת החיכוך - הדלת זזה. היא שוב מתקרבת ומתגרדת, ושוב הדלת זזה - וחוזר חלילה.

   לפתע קלט אותו אדם, שכל תפילתו "ההדורה והחסודה", הייתה בסך הכל עבור חתולה - ולא יותר מכך.

   הנה לנו דוגמא נפלאה לעבודת ה' שהיא בעצם "עבודה זרה", שהרי היא כלל לא הייתה מופנית לה' - אלא לאנשים, לחתולה, בשביל רושם...

   היום זכינו להבין שכדי להינצל מעבודה זרה "תוך כדי קיום המצוות", עלינו להקפיד על שלושה דברים: א) להכניס רגש וחום לתפילה ולמצוות, לכוין בהם כוונה מינימאלית ובסיסית - ולא לטייס באותו זמן לארבע קצוות תבל. ב) לעבוד את ה' מתוך שמחה, להרגיש את הזכות שבחובת קיום המצוות. ג) לא להסתפק רק בחלק של "עשה טוב", אלא להיזהר גם מהחלק של "סור מרע", להקפיד על זהירות מעבירות, ולעשות תמיד תשובה על החטאים.

   לא לחינם פרשה זו נופלת בחודש אלול מידי שנה. אין ספק שמשמים רוצים לעורר אותנו דווקא בזמן הזה - בנקודה הזו, משום שהיא מפתח ושורש לכל עבודת ה' שלנו, ואם נקודה זו חלשה אצלנו, בעצם הכל חלש, ולחילופין, אם אנו מתחזקים בנקודה זו, הרי שאנו מתחזקים בכל.

   טיפ לסיום: אמרו חז"ל, כל מידותיו של הקדוש ברוך הוא, מידה כנגד מידה (סנהדין צ.). ובמידה שאדם מודד בה מודדים לו (סוטה פרק א' משנה ז'). והתנא מגלה לנו שזה נאמר בין בעונש ובין בשכר (סוטה פרק א' משנה ט').

   כיוון שכך, אם נעבוד את ה' רק בחיצוניות - אך בפנימיות זה לא יהא עבודת ה', הרי שחס וחלילה בראש השנה - ה' גם כן ישפיע עלינו טובה רק בחיצוניות. ובאמת לא יהיו מחלות חיצוניות, אך מחלות פנימיות... כמו כן השלום בית שלנו יֵראה בסדר, אבל בפועל... גם חינוך הילדים כלפי חוץ יֵראה תקין, אך במציאות... מצד שני, אם נעבוד את ה' עם פנימיות ולב, הרי שגם ה' ירעיף עלינו כל טוב "עם פנימיות", ולא רק נִרָאֵה שלמים שלווים ומוצלחים, אלא נזכה באמת להיות כאלה "בעזרת השם".

נכון שזו עיסקה טובה?