עשרה בטבת
לגבי צום עשרה בטבת נאמר, שאם היה חל בשבת (מה שלא יכול לקרות) -
היה דוחה אפילו את השבת. תשעה באב לא דוחה את השבת, אז למה עשרה בטבת דוחה את
השבת?
ארבעה ימים בשנה נקבעו לציון חורבן הבית, והם בהתאם לסדר המאורעות:
עשרה בטבת, שבעה עשר בתמוז, תשעה באב וצום גדליה (ג' בתשרי).
עשרה בטבת הוא היום, שבו החל המצור (לפני 2428 שנים) של צבא
נבוכדנאצר מלך בבל על ירושלים. למעלה משנה וחצי נמשך המצור על ירושלים, ורק בשבעה
עשר בתמוז הובקעה חומת העיר. שלושה שבועות מאוחר יותר, בשעות אחר הצהריים של התשעה
באב, הוצתה האש בבית המקדש, אירוע המסמל יותר מכל את סוף עצמאותו של ישראל בארצו
והחרבת לבו ומרכזו של העם. בתשעה באב החלה למעשה גלות ישראל.
בעשרה בטבת בסך הכל התחיל המצור - עוד לא קרה כלום בפועל, הארץ לא
נחרבה, העם לא הוגלה. אנו לא רואים דבר שאפשר לומר שהוא במדרגה של יום כיפור, או
אפילו משהו דומה לדברים שעליהם צמים בתשעה באב (שעליו כאמור לא דוחים את השבת). אם
כן, מה מביא את צום עשרה בטבת למדרגה כזו שמותר לדחות את השבת?
לפעמים אנחנו חושבים בצורה מאוד פרקטית, אנו רואים אדם מת – אנחנו
ישר בוכים ומתאבלים. זה בעצם מה שאנחנו עושים בצום תשעה באב (מתאבלים על חורבן בית
המקדש – דבר שכבר נעשה).
עשרה בטבת זה לא המקום של הפרקטיקה, אלא המקום שבו אנו חושבים על
הסיבה שהביאה לחורבן. בתשעה באב כשהכל עלה בלהבות כבר לא היה מה לעשות. גם
בי"ז בתמוז כשנבקעו החומות כבר היה מאוחר מדי. בעשרה בטבת - אילו היינו
קוראים את הכתובת על החומה - עוד היה אפשר להציל.
המדרש באיכה רבה אומר שכאשר הבבלים שרפו את המקדש, זה היה כמו
לטחון קמח טחון. המדרש אומר לבבליים: אל תתגאו בהצלחתכם, מכיוון שבעצם עם ישראל
הביא את זה על עצמו, והקב"ה רק השתמש בבבלים כרשות מבצעת כדי להעניש אותו, זה
לא בא מהבבליים עצמם.
עשרה בטבת ממחיש
לנו את הרעיון שגם לתחילתם של תהליכים, יש משמעות. לו נבין לרגע אחד שהבעיה איננה
בכותרת הענקית בעיתון, אלא היא מתחילה הרבה קודם בדברים הקטנים, נוכל לשנות את פני
הדברים.
התרגלנו לקיים
חשבון נפש, רק כאשר נשברים הכלים. כדאי לחברה הישראלית להקשיב למסר של חכמים -
חורבן לא מתחיל רק ברגע שהאש נדלקת, אלא קודם לזה תהליך. תהליך שבתוכו יש ניכור
חברתי, משבר הנהגתי, חומות שנבנות בין אנשים ובעיקר המון כתובות על הקיר. יש צורך
לקחת כיום את ימי הצום האלה ולהפוך אותם לימים של חשבון נפש, ימים של בדיקה - האם
אנחנו לא נמצאים בעיצומו בתהליך מסוכן? האם אנחנו לא עיוורים לכתובות אשר מרצדות
על הקיר?
בעשרה בטבת אנו מנסים לחפש מה בהתנהגות של עם ישראל הביא את
החורבן, ולחפש מה ניתן לתקן כיום ע"י ההתנהגות שלנו. איך ניתן להקדים תרופה
למכה, כך שדבר כזה לא יוכל לחזור גם היום.
תשעה באב לא יכול להיות בשבת, מכיוון שאסור להתאבל בשבת, אבל עשרה
בטבת זה יום של צמיחה, יום של תיקון, דבר שלא שולל את קדושת השבת, ולכן הוא יכול
לבוא על חשבון השבת.
את צום עשרה בטבת
צמים גם בשבת מכיוון שלא מתאבלים ביום זה, אלא זהו יום של חשבון נפש – בניגוד
לאבל, זה דבר שיכול לדחות שבת. ביום זה צריכים לא רק לצום, אלא גם לנסות ולתקן
בעצמנו את מה שהביא לחורבן המקדש (עבודה זרה בבית המקדש הראשון ושנאת חינם בבית
המקדש השני), להתייחס יותר טוב למשפחתנו וחברינו, להוסיף לעצמנו איזשהו פן של
קדושה, לחדד לעצמנו מצוות מסוימות שלא כל כך הקפדנו עליהן עד היום.
הרב קוק במאמרי
הראי"ה כותב שכמה שהוא ינסה להתנחם בעובדה שכיום אין כבר גלות ועם ישראל שב
לארצו ובונה אותה, זה עדיין לא זה, כל זה לא עוזר, מכיוון שמבחינה רוחנית אנחנו
עדיין לא נמצאים במקום של שינוי מאותה התנהגות שהביאה לחורבן הבית. כשאנו רוצים
לבנות מקדש, אין זה עוזר אם נשיג תורם, נעיף את הוואקף ונבנה בניינים על הר הבית.
זה צריך לבוא מתוך שינוי רוחני של עשיית מעשים טובים. אין זה משנה רק מה אנו עושים
ב 12 שעות של הצום, אלא מה אנחנו לוקחים גם לימים שאחרי זה.
מתוך הספר: "יהדות
הלכה למעשה" – הרב ישראל מאיר לאו שליט"א. הרב אלי שיינפלד, מתוך
האתר: ישיבת ברכת משה-מעלה אדומים www.ybm.org.il.
אורי קראוסהר, אבי רט
