"התורה" היא רוחנית.

להבדיל, "מוסיקה" - זה גם רוחני.

ישנם חמישה יסודות מקבילים, בבחינת "משל ונמשל".

במוסיקה יש "רמות ודרגות". יש מוסיקה עממית, ויש עמוקה ומגוונת יותר, וככל שהיא ברמה גבוהה יותר - כך ההנאה גדולה יותר.

כך גם בתורה. יש "רמות ודרגות". ככל שמשקיעים ומעמיקים יותר, כן ההנאה גדולה וְרָבָּה יותר.

במוסיקה, ככל "שהכלים" מהוקצעים ומדויקים, כך הצליל "פרטני ומדויק וכובש יותר".

כך גם בתורה. ככל "שהכלים" יותר מושקעים, הפה והעיניים נקיים מדיבורים ומראות אסורות, הידיים לא מעורבות בגזל, כך העוצמה וההתרוממות גְדֵלוֹת ומתעצמות.

במוסיקה, כדי שהצליל יהיה איכותי ומדויק,  צריך להקפיד "שהמיתרים" יהיו "אדוקים ומכוונים" כראוי. כאשר המיתר רפוי ורופף, זה פוגע באיכות הצליל!

כך גם בתורה. כדי לזכות "למתנת שמים", להארה בנשמה, "לאושר פנימי" בחיי היום יום, "לצליל חיים" איכותי וגבוה יותר. צריך להקפיד "שמיתרי הלב" יהיו אדוקים ומכוונים כראוי לאבא שבשמים. אך כאשר "מיתרי הלב" רופפים ולא אדוקים בבורא עולם, "הצליל" משתבש - ופתאום נעלמת המתיקות והחוויה הרוחנית, ועבודת ה' הופכת לקרה וקשה..

במוסיקה, יש היכלות וסגנונות רבים ומגוונים, יש גאז', פופ, קלאסי, מוצארט וכו').

כך גם בתורה. יש היכלות רבים ומגוונים. פשט, רמז, דרש, סוד, הלכה, פרד"ס דפרד"ס - עד בלי די.

במוסיקה, ככל שהכלי מורכב יותר - כך צריך לדעת איך לנגן בו, לדוגמא: מי שלא למד איך להפעיל "כינור" - לא ידע להפעיל אותו. ואם הוא ינסה - הצליל יצא צורם ומזעזע - וטוב העדרו ממציאותו.

כך גם בתורה. מי שלא יודע איך להפעיל את הכלים (כמו תורת הקבלה ועוד), אם הוא יתעקש להפעיל אותם לבד ולנגן איתם בלי הדרכה מקצועית (אם הוא ינסה ללמוד את תורת הקבלה לבד), הנגינה שתצא מלימודו (ההבנה), תהיה צורמת ועקומה - וטוב העדרה ממציאותה.

האמת היא שאין "מוסיקה" נעימה יותר "מצלילי התורה".

זה נעים, מרגיע, מקדש, גורם לאושר, טַעֲמוּ וּרְאוּ!