פרק יג

 (פסוק ה)”וגם-ללוט ההלך את-אברם היה צאן-ובקר ואהלים"

 (פסוק י)”וישא-לוט את-עיניו וירא את-כל-ככר הירדן כי כלה משקה לפני | שחת י-הוה את-סדם ואת-עמרה כגן- י-הוה כארץ מצרים באכה צער"

 בפסוק ה כתיב ”וגם-ללוט ההלך את-אברם היה צאן-ובקר ואהלים" ופירש רש"י "מי גרם שיהיה לו זאת, הליכתו עם אברם", וכאן (פסוק י) כתיב "וישא לוט את עיניו" משמע שעד עתה שמר עיניו. ושמירת עינים היא סגולה לעשירות (עיין ספר המידות), ומכאן נלמד שדווקא בעת שצריך לעשות החלטות גורליות, ראוי להתחזק יותר בשמירת העיניים, היינו בעצימתן ממש, אחרת יעבור על "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" כי פגם העיניים גורם לעניות, כפי שקרה ללוט שנאלץ לבסוף לברוח בגפו וכל רכושו אבד!

דבר אחר, כל עוד ונמצא עם הצדיק מתקיים בו "המחובר לטהור – טהור", והצדיק בוודאי רואה ברוח קודשו מה עתיד לקרות עד סוף כל הדורות בכל אתר ואתר, כי סוד ה' ליראיו, לכן אף כאשר הצדיק מצווה את האדם להיפרד מעל פניו, יש לקחת ממנו עצה וברכה, ולא לסמוך על מראה העיניים והבנת הלב.