מעשה מיוחד שאירע לפני שנים בודדות 

בנושא זה: "לפני כשלוש שנים, נפטר לבית 

עולמו הגאון ר' ניסן יוסף לשינסקי זצ"ל. 

הרב לשינסקי היה תלמיד חכם וירא שמיים 

גדול ובפרט היה נזהר ביותר בענייני ממונות 

ומכל דיני גזילות. כל חייו דאג הרב שלא 

להיות חייב כסף לאף אדם שבעולם.

מסופר כי פעם אחת באחת השבתות 

התארח הרב לישנסקי בעיר 'קרית ספר'. 

כאורח חשוב התכבד הרב בעליה לתורה. 

הרב עלה לתורה ובסיום הקריאה התנדב 

לקופת בית הכנסת סכום מסוים. 

מיד עם צאת השבת, טרם חזרתו לעירו, אץ 

הוא במהרה אל בית הכנסת ושילם את 

החוב אל תוך קופת בית הכנסת על מנת 

שלא לשכוח. והנה, ביום ראשון שלאחר 

השבת, התפרסמה הודעה כי אותה קופה של 

בית הכנסת נפרצה כנראה בשעות 

המאוחרות של מוצאי השבת ע"י גנבים. 

הרב לשינסקי שמע זאת, ואף על גב שעל פי 

ההלכה יצא הוא ידי חובת תשלום הנדר 

שלו, אך כיוון שידע שסוף כל סוף הכסף 

שנדר לבית הכנסת לא הגיע ליעודו בקודש, 

שלח ע"י שליח שוב את סכום הכסף 

שהתנדב אל בית הכנסת. כה זהיר היה הוא 

בכל דיני ממונות ונדרים. 

ביום כא' סיון, שנת התשע"א נפטר הרב 

יוסף לשינסקי לעולמו. בנו, הרב משה 

לשינסקי, מספר כי זמן מה לפני פטירתו, 

התארח אביו שוב בשבת בקרית ספר 

והתפלל בבית הכנסת של יוצאי ישיבת 

פונויבז' ברחוב 'שדי חמד', ואף שם כיבדוהו 

בעליה לתורה. הרב עלה לתורה ובסיום 

הקריאה הודיע כי הוא מתנדב בסכום של 50

₪ לבית הכנסת. והנה, במוצאי שבת, מיהר 

הוא

לשינסקי, מספר כי זמן מה לפני פטירתו, 

התארח אביו שוב בשבת בקרית ספר 

והתפלל בבית הכנסת של יוצאי ישיבת 

פונוביז' ברחוב 'שדי חמד', ואף שם כיבדוהו 

בעליה לתורה. הרב עלה לתורה ובסיום 

הקריאה הודיע כי הוא מתנדב בסכום של 50

₪ לבית הכנסת. והנה, במוצאי שבת, מיהר 

הוא לשוב לביתו, ועל כן, הוציא שטר של 

50 ₪ מכיסו ומסרו לידי אברך מסוים ומינה 

אותו לשליח להעביר הכסף לגבאי בית 

הכנסת או לתוך קופת בית הכנסת. לאחר 

מספר ימים לא נרגע הרב ובירר היטיב האם 

אכן עשה האברך את שליחותו נאמנה. 

משום מה התבשר כי האברך עדיין לא 

הספיק לעשות זאת. הרב לשינסקי לא נרגע 

ולא שקט והמשיך כל כמה ימים לשאול 

האם כבר הועבר הכסף לבית הכנסת, אך 

משום מה תמיד נשמעה תשובה שלילית. 

לאחר כמה שבועות נפטר הרב יוסף 

לשינסקי לבית עולמו. והנה, בשבת קודש 

פרשת 'ניצבים – וילך', השבת האחרונה של 

שנת התשע"א, כמה חודשים לאחר פטירתו, 

התגלה הרב לשינסקי זצ"ל לאחד מבני 

מחתניו ושאלתו בפיו: "מה עם ה-50 שקלים 

שנשארתי חייב לבית הכנסת יוצאי 

פוניבז'?". חתנו, היה נרעש ונבהל ובירר עם 

בני המשפחה מהו פשר הדבר, ואכן הם 

הודיעו כי טרם פטירתו התנדב הוא סכום זה 

לבית הכנסת והשאירו אצל אברך מסוים, 

אך עדיין הכסף לא הגיע ליעודו. מיד רץ 

אחד מבני המשפחה אל בית הכנסת של 

יוצאי פוניבז' ושילם את החוב. המעשה הנ"ל 

התפרסם, וגדולי הרבנים ששמעו זאת, אמרו 

כי לא לכל אדם שנפטר יש זכות להתגלות 

לבני ביתו ולהודיע להם על חוב ממוני 

המטריד אותו בעולם העליון. רק אדם שהיה 

מקפיד כל ימיו בענייני ממונות שלא

להישאר חייב כסף לאנשים, רק אדם כזה, 

כמו שהיה הרב יוסף לשינסקי זצ"ל, זוכים 

לרדת לעולם שלנו ולבקש עזרה .