דרשת בר מצוה

איתמר וייס

בפרשת האזינו מופיע הפסוק: "כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ" (דברים לב, ג)

המפרשים מסבירים שהכוונה היא שכאשר הוגים את שמו המפורש של ה' (שם ההויה), צריך להתרכז במשמעות הרחבה של מהוּת ה' – שהוא כולל את העבר, ההווה והעתיד, וקיים בכל הזמנים; או במילים אחרות: היה, הווה ויהיה.

את העיקרון הזה אנחנו לומדים מהציץ שענד למצחו הכהן הגדול בבית המקדש. הציץ היה לוח זהב שעליו היו רקוע שם ה'. התלמוד אומר שכאשר ענד הכהן הגדול את הציץ, היה עליו להתרכז כל הזמן בשם הכתוב עליו. אז, אם מישהו צריך להתרכז בשמו הכתוב של ה', על אחת כמה וכמה שהוא צריך להתרכז כשהוא מבטא את שם ה'.

אם עושים חשבון כמה פעמים מזכירים את שם ה' במהלך היום: בתפילות בבית הכנסת, בברכות על האכילה, בלימוד התורה.. יוצא שאומרים את שם ה' 900 פעמים ביום אחד! יוצא שאנחנו מזכירים אותו במשך חיינו – בערך 25 מיליון הזדמנויות, ואנו צריכים לגלות לקב"ה את הכבוד הראוי לו!

מה שמזכיר לי סיפור: יהודי שומר מצוות הלך לעולמו ועמד לפני בית דין של מעלה. הדיינים קראו למלאכים לבוא ולהעיד לטובתו של האדם. אלפי אלפים של מלאכים הגיעו – מלאכים שנבראו בכל פעם שקיים מצווה. אבל אז קרא בית הדין לכל מלאכי התביעה שנבראו כאשר אדם זה נהג שלא כראוי. מיליוני מלאכים הגיעו... כל אחד מהם מעיד על פעם אחרת שבה הזכיר את שם ה' בלי כוונה מתאימה.

ה' עושה למעננו כל כך הרבה, בכל רגע, מדי יום. אנחנו צריכים לתת לו את מלוא הכבוד וההערכה, כמו שכתוב בפרשה "כי שם ה' אקרא, הבו גודל לאלוקינו".

ועכשיו כשהגעתי לגיל חיוב מצוות, אני מתפלל על העתיד שאשא את שם השם בכבוד הראוי לו.

אני מודה להשם ולהורי היקרים שאין כמוהם, למשפחה, לחברים ולשכנים שבאו לחגוג איתי

ומאחל לכולנו שבת שלום ושנה טובה וגמר חתימה טובה!