לרגל הוצאת ספרו  והיארצייט שחל בה אלול תרע"ט 94 שנים מפטירת הגאון מסוסנוביץ מגאוני פולין:

^{הגאון הפולני בעל חשבון הנפש}

דרך ארוכה התגלגל בדרכים, הגאון רבי יונה שטנצל זצ"ל  מייסד לימוד המשנה וההלכה היומית  מסוסנוביץ שבפולין אל ראדין הליטאית,    על מנת להגיע למרן "החפץ חיים"  על מנת לקבל את ההסכמה  על  שני  הספרים של  אביו הקדוש "הגאון מסוסנוביץ"  רבי שלמה שטנצל זצוק"ל, ששימש כראש ישיבת "יגדיל תורה"  בסוסנוביץ ושימש כמו"ץ ודיין בעיר ונלבע בה אלול תרע"ט.   

זה היה בשנת תר"ץ,  "מרן "החפץ חיים"  היה כבד שמיעה, וחתנו הגאון רבי מנחם מנדיל זקס, הקריא לו מתוך "חשבון הנפש" שמפורסם בתחילת הספר, שכתב  המחבר, מגיל 17 יום חתונתו, עד גיל 35 יום פטירתו,   ועל זה ענה "החפץ חיים": "בוודאי היה אדם גדול". 

מרן "החפץ חיים"  גם אמר לרבי יונה שטנצל מתי יגיע הזמן שאנו אמורים לבנות בית המקדש,  ודברים אלה מפורסמים לראשונה בספר שיצא לאור בימים אלה.

משם נסע רבי יונה שטנצל למרן  הגאון רבי חיים עוזר גרודנדסקי:  שכתב בכתב ידו על  הגאון מסוסנוביץ:  "גדל יגיעו ועמלו ויראתו הטהורה"

מרן הגאון מקוז'יגלוב הגאון רבי אריה צבי פרומרששימש כראש ישיבת חכמי לובלין כותב בהסכמה לספרו:" "והיה ממרי דחושבנא ומן יום חופתו שהיה בשנת שיבסר לימי חייו עד יום עלות נשמתו הטהורה השמימה בשנת תרע"ט ה' באלול, בהיותו בן ל"ה שנים, רשם לו בכל יום לפני שכיבתו איך עבר עליו כל היום במחשבה, דיבור ומעשה, לא הניח דבר קטן ודבר גדול. כל רגע של ביטול תורה, וכל נדנוד ותנועה של חטא, הכל רשם לו למזכרת, והמסתכל בו תסמור שערות ראשו, איך היה פחד ה' לנגד עיניו, אף בדבר קל שבקלים, מדברים שאדם דש בעקביו. עדש"כ בסה"ק אשרי אדם לא יחשב ה' לו עון, שמה שלא יחשוב ה', נחשב אצלו עון. וכל מעשיו הטובים עשה בהצנע, ובכל משך הזמן הנ"ל, לא היה נודע לשום אדם הנהגותיו, ועקבותיו לא נודעו. והכתבים של חשבון הנפש הנ"ל, הי' סגורים ומסוגרים כל משך ימי חייו לבל יוודע לאיש".

הגאון רבי מנחם זמבא הי"ד: בהסכמה בכתב ידו שמפורסם בספר כותב:""חביבים למאוד ד"ת שנאמרו ונשנו ביגיעה ובטהרה"

כ"ק אדמו"ר מרדומסק רבי שלמה חנוך הכהן רבינוביץ  הי"ד כותב בהסכמה:"  מלבד גדלותו בתורה, חסידותו ופרישותו היו עד להפליא"

"חידושי הגאון מסוסנוביץ" שיצא לאור במהדורה חדשה לספר קהלת שלמה, והוצאת ראשונה לספר בית שלמה, שיוצא בכרך מאוחד,   מפורסם בתחילה קטעים מרתקים מתוך חשבונות הנפש שכתב מידי יום ביומו.

חלק הראשון של הספר זה "בית שלמה" חידושים על הש"ס מסכתות  ברכות, מועד, וחולין.  ועל שו"ע. בחלק השני הספר "קהלת שלמה, מפורסם,  מראה מקומות והערות לפי סדר א-ב  על אגדתות מהש"ס הלכות מעניינות.

בסוף הספר מפורסמים מכתב מרתק  בכתב ידו של הגאון מטשעבין  לבן המחבר רבי יונה שטנצל על הצורך בהתקנת עירובין ביום ה או ביום שישי? וההערה של מרן החזון איש בכתב ידו על דברי הטשעבינר.  את הספר ערכו  הרב שמחה ריזל עורך ותיק וברוך הכשרונות, ונין המחבר הרב יעקב בקר, שהשקיע את רוב עמלו וזמנו  בשלוש שנים האחרונות על מנת שיצא ספר משובח ונהיר לקורא. את הספר שלא יוצא כל יום ספר נדיר כ"כ.  ניתן להשיג  בירושלים בגירסה, בספרי בית ישראל, וויסבקר,  ובבני ברק  למדן,  ברחוב כהנמן,

המחבר זצ"ל נולד בשבת קדש כ"ה אב בשנת תרמ"ד בעיר טשעלאדז' במדינת פולין, לאביו הרה"ג רבי חיים דוב [בעריש] שטענצל זצ"ל, שהיה מחשובי חסידי רדומסק. האדמו"ר הראשון של רדומסק, התפארת שלמה זי"ע, הוכתר ע"י סבו של הרה"ג רבי חיים דוב, הגאון הגדול רבי דוב בעריש הערציגער זצוק"ל, שהיה מגדולי גאוני פולין, ושימש כרבה של בענדין. הרב הערציגער היה תלמידו של הגאון רבי ירמיהו ממטרסדורף, מתלמידי החוזה מלובלין זי"ע, ומחבריו הקרובים של היהודי הקדוש מפשיסחה זי"ע, הצדיק רבי דוד מלעלוב זי"ע, והתפארת שלמה זי"ע.

כבר בימי ילדותו, גילה המחבר זצ"ל כשרון מיוחד והתחבב מאד על רבותיו. בשנת תרנ"ה, בגיל אחת עשרה, הלך ללמוד אצל הגאון הרב אפרים צבי איינהורן זצ"ל בישיבת אמסטוב (שקראו לו 'אמת-טוב'). סדר א' שם התחיל בשעה חמש בבוקר ונמשך חמש שעות שלמות. בחי' למגילה שנדפסים כאן (טו.) כתב "ודבר זה למדתי ממו"ר הרב אבד"ק אמסטאוו ז"ל". בקיץ תרנ"ז, כמה חדשים לפני הבר מצוה, הלך המחבר זצ"ל ללמוד אצל הרה"ק מוהר"ר יעקב יוסף הכהן זצוק"ל (ראב"ד דק"ק ברזעזניצה וק"ק קלאבוצק, בעמ"ס אמת ליעקב, ובנו של כ"ק אדמו"ר בעל חסד לאברהם מראדומסק זי"ע),. אח"כ חזר המחבר זצ"ל לישיבת אמסטוב לשנה אחת, ולאחר מכן למד אצל האבני נזר במשך חצי שנה. בשנת תרס"א חזר למקום מולדתו,  לעיר טשעלאדז'.

בט' אלול תרס"ב, מיד כשנעשה בן שמונה עשרה, המחבר זצ"ל נשא לאשה את בתו של הרה"ג רבי אפרים מרדכי מוטל צווייגענהאפט זצ"ל, שהיה מקורב מאד לאבני נזר זצ"ל.

בגיל עשרים ואחת, נתמנה המחבר זצ"ל כרב העיר טשעלאדז', ושם כיהן כרב עד להיותו בן עשרים וארבע בשנת תרס"ח. משם העתיק את מקום מגוריו לסוסנוביץ, שם התגורר חותנו, ובה נתמנה להיות מו"ץ וראש ישיבת יגדיל תורה. המחבר זצ"ל הרבה שם תלמידים עד סוף ימיו. בשנת שלשים וארבע לחייו נחלה מאד, והוזקק ללכת הרחק מעירו למעיין המרפא שצ'אבניץ. שם טיפל בו אביו עד שנפטר בדמי ימיו בה' אלול תרע"ט, בגיל שלשים וחמש.

המחבר זצ"ל השאיר כתבים רבים שרשם לעצמו דרך לימודו במשך חייו הקצרים, ובהם כללים לפי סדר א-ב והערות חידושים ופלפולים על ש"ס ושו"ע, אך לא היה בדעתו להדפיס מה שחידש לפני שנעשה בן ארבעים שנה. היות ונפטר בדמי ימיו בגיל שלשים וחמש שנה, החליטו בניו, בהסכמת גדולי אותו הדור, להוציא לאור עולם את הכתבים שרשם לעצמו, וקראו לחלק הכללים בשם 'קהלת שלמה', ולחלק החידושים בשם 'בית שלמה'. בשנת תרצ"ב הוציאו בניו ספר 'קהלת שלמה', ומהדורה נוספת נדפסה בארץ הקודש בשנת תשל"ג, אבל ספר 'בית שלמה' נשאר בכתובים. ועתה זכינו לראשונה, בסייעתא דשמיא מרובה, שספר 'בית שלמה' יוצא לאור עולם ביחד עם ספר 'קהלת שלמה' ברוב פאר והדר.

החידושים והפלפולים מעידים מצד עצמם על גודל התמדתו ויגיעתו של המחבר זצ"ל ועל בקיאותו העצומה, וגם ניכר כמה שדקדק בכל פרט ופרט בסברא ישרה ובגאונות נפלאה עד שכל מעיין בספר ישתומם מהיקפו הגדול בעיון רב בכל חלקי התורה שהשיג בשנים המועטות שניתנו לו. יראתו וטהרתו, וכן חסידותו ופרישותו, היו לשם דבר לכל מכיריו, ובחשבון הנפש שרשם לעצמו בסתר, נתגלה לעין כל גודל עבודתו תמיד בכל שעה, וכבר שבחוהו מאד גאוני עולם בהסכמותיהם. זכות גדולה היא לנו שכתביו יוצאים עתה לאור עולם למען ישוטטו בהם רבים ותרבה הדעת, ולמען יהיו שפתותיו דובבות בקבר.

אחיו של המחבר, המשורר אברהם נחום שטנצל, סיפר  לנכד המחבר רבי שלמה שטנצל זצ"ל את הסיפור הבא:

אימו של רבי שלמה, פראדיל גיננדיל, היתה בתו של הנגיד שווייצר, שהיה אחד מעשירי בנדין  ונחשב לאחד מהגבירים שנתנו צדקה ביד רחבה בעיר בנדין שבפולין.

העוני והרעב של אותם ימים הביאו את הנגיד שווייצר לשלוח מידי שבוע עגלות עמוסות תפוחי אדמה ל"דברי חיים" מצאנז, על מנת שיחלק אותם לעניים כמצוות צדקה.

לילדתו הקטנה פראדיל גיננדיל היה כתם בולט מתחת לעינה. באופן טבעי היה אביה מודאג מעט מה יהיה כאשר תבוא בתו לפרק האיש מקדש. באחד הימים נכנס האב לרבו ה"דברי חיים" מצאנז, וסיפר לו את דאגתו. "הדברי חיים" הרגיע את הנגיד שווייצר, והבטיח לו שהילדה פראדיל גיננדיל תנשא בבוא העת, ותזכה לבעל תלמיד חכם ולבן תלמיד חכם. לימים נישאה פראדיל לר' חיים דוב ויחד זכו לראות בקיום ברכת ה"דברי חיים".

איך הפתיע הילד הקטן את החסידים הלועגים?

אביו, הרה"ג ר' חיים דוב, סיפר שהמחבר  היה ילד, הוא היה מהילדים הפוחזים. כשהיה בן 6 או 7, נסעו ליארצייט של ר' שלמה (דיין) שטענצל, שבעיר טשענסטחוב. כשהגיעו לשטיבל [כנראה השטיבל המקומי של חסידות רדומסק] החל שלמה ילדי לפזז ולרקד, מה שגרם להתקוממותו של אחד החסידים במקום.

החסיד שהיה קצת חסר סבלנות, החל להתגרות בילד הקטן שלמה, כשהוא מטיח לעברו:

"בטח אינך יודע אפילו פסוק בחומש"!  והמשיך בלגלוג ושאל: "מי היה המלך הראשון שמלך בישראל?"  שלמה הילד לא התרגש יותר מידי משאלתו של החסיד המתגרה, והשיב לו על אתר:  "אבימלך היה המלך הראשון."  החסידים, ששהו במקום ושמעו את תשובתו של הילד החלו גם הם ללעוג לילד שלמה. מאחר שכולם היו בטוחים ששאול היה המלך הראשון שמלך בישראל.  שלמה הילד הצעיר הביט בחסידים המבוגרים, והבין שבלי הוכחה שתשובתו היא נכונה, ידו תהיה על התחתונה.

 שלמה רץ לארון הספרים במקום, שלף את ספר שופטים, פתח בפרק ט' פסוק ו' והקריא: "וַיֵּאָסְפוּ כָּל-בַּעֲלֵי שְׁכֶם, וְכָל-בֵּית מִלּוֹא, וַיֵּלְכוּ, וַיַּמְלִיכוּ אֶת-אֲבִימֶלֶךְ לְמֶלֶךְ--עִם-אֵלוֹן מֻצָּב, אֲשֶׁר בִּשְׁכֶם." החסידים המשתוממים הבינו כי כל מילה נוספת מיותרת. ואז אמר הילד לאביו: "את זה ששאול היה מלך ידעתי כבר בגיל 4". זה היה מעשה אחד מרצף של אירועים מהם ניכר לעין כל רואיו כי ילד זה לגדולות נועד.

עם הזמן גדל הינוקא שלמה והפך לאיש, כשאת מרץ נעוריו הפך למסלול בעבודת ד'. יום יבוא ועתיד עלם זה להיות הרב שלמה שטענצל הוא הגאון מסוסנוביץ' זצוק"ל.

את מי בירך הרבי שלא כדרכו?

כשהיה (ר' שלמה) בן עשר שנים לקח אותו אביו לרבי מחנצ'ין (נכדו של החוזה מלובלין) רבי חיים שמואל הלוי הורביץ.

כששהה הרבי באגראדזעניץ סמוך לעיר פילץ, מסר אביו של ר' שלמה, ר' חיים דוב, את הקוויטל לרבי, "וכשהוא הגיע לשם שלמה הוא שאל עליו" מספר אביו. "אמרתי לרבי שהוא נמצא בחדר, והוא היה עומד מאחורי, אלא שהיה דוחק בחדר והרבי ביקש לראות אותו והראיתי אותו לרבי".

ואז אמר הרבי בהתפעלות 'אוהה אוהה' והסתכל על בני שלמה כמה רגעים, ובירך אותו, וזה היה פלא שלא היה דרכו בכך לברך".

(נכדו של הרבי מחנצ'ין, רבי קלונימוס קלמיש שפירא, שימש כאדמו"ר מפיאסצנה מחבר הספרים "חובת התלמידים" ו"אש קודש" ונרצח בשואה ע"י הנאצים ימ"ש).

המעבר לישיבה והניתוק מבני משפחתו

עוד בהיותו ילד, למרות שובבותו הרבה, הצטיין שלמה בתפיסה מיוחדת, והתמדה שלא התאימה לילדים בגילו.

בהגיעו לגיל 11 הוא כבר לא התאים ללמוד עם בני גילו, ואביו שקלט שבנו חייב להתקדם, החליט לשלוח אותו ללמוד באמסטוב.

הפרידה של שלמה ממשפחתו היתה קשה. אימו פראדיל גיננדיל היתה קשורה בנפשו מצד אחד, אך מצד שני לא רצתה להפריע להתקדמותו ברוחניות ובתורה. למרות הקושי, נפרד שלמה מהוריו, ונסע עם העגלון לישיבה החשובה באמסטוב.

באותם ימים הדמות החשובה בישיבה היתה הגאון מאמסטוב, רבי אפרים צבי איינהורן, שהיה אב"ד ור"מ בישיבת אמסטוב, וניהל ביד רמה את הישיבה שבה התקבלו טובי התלמידים החסידיים בפולין. שלמה השתלב במהירות בישיבה, ונראה מהתלמידים המיוחדים עם דבקות מיוחדת בתפילתו, התמדתו העיקשת בלימוד ויראת השמים שלו.

הישיבה באמסטוב היתה מהישיבות הראשונות בפולין, אשר כל גדולי בית סוכוטשוב קיבלו בישיבה זו את חינוכם הראשון בלימוד. האבני נזר בדרך כלל שלח כל תלמיד שרצה ללמוד אצלו, ללמוד תחילה בישיבת אמסטוב. הישיבה נקראה בפי כל "אמת - טוב". הגאון מאמסטוב נסתלק בכ"ד בתמוז שנת תרס"א בהיותו בן מ"ז שנים.

סיפר הרה"ג ר' שלמה קאליש זצוק"ל, חתן של בעמ"ס חלקת יואב, מתח הלימודים באמסטוב היה גבוה מאוד, בחור שלא היה בקי בע"פ לכל הפחות באחד משלושת הספרים הנפוצים של הגרא"ל הכהן זצ"ל מסטריי: "קצות החושן" "אבני מלואים" ו"שב שמעתתא", לא היה נחשב כלל לבר-בי-רב, [או כלשונו של הגר"ש קאליש זצ"ל (חתן של ה"חלקת יואב ובן דוד של אשת המחבר) לא היה נחשב כלל בית מדרש בחור], כ"כ בתולדות הגר"ש קאליש זצ"ל, נדפס בסוף שו"ת חלקת יואב ח"ב. הראש ישיבה הרה"ג ר' אפרים צבי זצוק"ל הירצה את שיעורו לתלמידים בגפ"ת עם מפרשים, בכל יום ויום פעמיים, וכל שיעור נמשך כחמש-שש שעות ללא הפסקה, היגיעה בתורה של התלמידים היתה ממש עד כלות. השיעור הראשון התחיל בהשכמה, בחמש לפנות בוקר, ונמשך עד לשעה 10 לפני הצהרים, רק אז עמדנו להתפלל ורק אחרי התפלה סעדנו את הלב בפת שחרית.

המעבר לישיבה של רבי יעקב יוסף רבינוביץ

בגיל 13 בשנת תרנ"ז נסע ללמוד בברזעזניצה אצל רבי יעקב יוסף רבינוביץ זצ"ל שהיה אב"ד שם. הקשר המיוחד שנקשר שלמה לרבו היה מאוד מיוחד. לאחר שהתקבל ר' יעקב יוסף להיות אב"ד בקהילת קלאבוצק נסע איתו לשם ולמד עוד שנה נוספת חורף וקיץ. בשנת תרנ"ט חזר ללמוד בישיבת אמסטוב.

המעבר לישיבת סוכוטשוב

בחורף תרס"א, כשהיה בן 17 נסע ללמוד לזמן חורף בישיבת סוכוטשוב לאדמו"ר רבי אברהם בורנשטיין, חתנו של הרבי מקוצק, ובעל "האבני נזר". בישיבה זו הוקנתה שיטת הלימוד החריפה שהנהיג חותנו של האדמו"ר רבי מנדלי מקוצק. בישיבה זו למד גם בן דודו, הגאון מקוז'יגלוב, רבי אריה צבי פרומר בעל מחבר הספרים ”שיח השדה", ו"ארץ צבי". כמו כן הרב אברהם וינברג מחבר הספר "ראשית ביכורים" שנרצח בשואה.

לאחר מכן שב לעיר הולדתו לסיים את לימודיו בישיבה בעיר צ'לודז'.

נישואיו בסוסנוביץ

בגיל ,18 בקיץ באור לט' אלול תרס"ב (10/09/1902), נשא לאישה את הרבנית מרים ביילא בתו של הרב אפרים מרדכי מאטיל צוויגענהאפט, ואמה דאבא לבית פישל ליכט-צייער. לייכט-ציער לא היה שם המשפחה אלא כינוי שם של אביה רבי הירש לייב על שם עבודה שלו (ליכט מלשון נרות, הוא היה עושה נרות).

סיפר הרה"ג ר' שלמה זאב צווייגענהאפט שהרב הערש לייב היה מחסידי כ"ק אדמו"ר בעל החסד לאברהם מראדומסק, ובכל פעם שהרב הערש לייב נסע לרבו, נסעה עמו אשתו מרת ביילה. לרב הערש לייב היו בנות אבל לא היה לו בן זכר. פעם אחת, כשהרב הערש לייב היה אצל רבו החסד לאברהם, לא היה בבית רבו מלח, והבטיחה אשת הרב הערש לייב לנדב מלח בתנאי שהרב יברך אותה שיהיה לה בן. החסד לאברהם הבטיח להם בן, ואכן נולד להם בן ונקרא שמו בישראל יעקב שלום. כשיעקב שלום היה בן שלש שנים, הוא נחלה במחלה אנושה ולא היה לו כח אפילו לדבר. כששמע החסד לאברהם את מצבו של הילד, הוא שלח בעבורו תפילין, והוא הבטיח שהוא יזכה לגדול ולהניח התפילין. מיד כשהגיעו התפילין לילד התחיל הילד לדבר.

הקופסה הסודית הנעולה בביתו

מאז חתונתו של רבי שלמה זצ"ל, היתה מגירה אחת בשולחן שבביתו נעולה כל השנה. לאיש מבני ביתו, כולל הרבנית מריים ביילא וילדיו, לא היתה גישה למגירה הסודית. ילדיו הסקרנים יעקב יוסף, יונה, הירש לייב ונחום, ניסו להבין מה יש במגירה, אולם לא קיבלו מעולם את התשובה. רק לרבי שלמה היה המפתח שפתח את המגירה המסתורית.

לאחר חצות בלילה, הוא קיים את הלכות שלחן ערוך או"ח סימן א':" ישכים קודם אור הבוקר לקום להתחנן לפני בוראו וכו'", וקיים מידי לילה את תיקון חצות.

לאחר פטירתו ממחלה בגיל צעיר מאוד, ניגשו ילדיו בחרדת קודש למגירה הסגורה על מנת לראות מה הוסתר בתוכה. כאשר פתחו את התיבה, גילו ילדיו כי היה לו מנהג מיוחד אותו החל לאחר שכל בני הבית היו שקועים בשינה. היה ניגש למגירה הנעולה, ומוציא משם את הספר המיוחד של חשבון הנפש, והיה כותב כל מה שעבר עליו במשך כל היום ואת עוונותיו, והרבה פעמים היה מסיים: "השי"ת יכפר בעדי".

ר' שלמה כתב שגאונים וצדיקים כמו ה"חתם סופר" כתבו ספר זיכרון על כל מה שעבר עליהם מידי יום, והחיד"א ז"ל חיבר ספר מסע על חייו והוא קרא לספר הזה "מעגלי צדק", וע"כ התחיל לכתוב "חשבון הנפש". וכתבו בניו בהקדמה שיש להביא ראיה לזה ממסכת שבת דף י"ב שכתוב רבי נתן אומר קרא והטה וכתב על פנקסו "אני ישמעאל בן אלישע קריתי והטיתי", הרי שרבי ישמעאל בן אלישע כתב בפנקס את עבירותיו.

נוסף לספר של חשבון הנפש, היה בקופסה גם פנקס מיוחד שנקרא פנקס המעשר. שם תיעד את המעשרות שהוא אמור לשלם. בעניין זה מספר אביו:" שהיו ימים שלא היה לו מה לאכול".

בניו מספרים כי הוא גם ערך חשבון הנפש, מלבד מה שכתב בפנקס, וכשהם דפקו על הדלת באותה שעה, הוא צעק "נו", פתח בחיפזון את הדלת, וסגרו מיד.

רבנו יונה נגלה אליו בחלום

הברית של בנו יונה נערכה בער"ח אלול. באחד הלילות לפני הברית, הגיע אליו בחלום (ע"פ שמועה במשפחה) רבינו יונה גירונדי, וביקש ממנו לקרוא את הנולד על שמו. בפנקס של חשבון הנפש שלו הוא כתב: "קראתי שמו יונה על שם רבינו יונה החסיד מחבר שער התשובה, ושער היראה, מטעם כמוס עמדי...." ואכן בנו רבי יונה שטנצל זצ"ל, היה לאחד הרבנים הידועים בארץ ישראל בשנים שלאחר השואה, והוא ייסד את לימוד "המשנה וההלכה היומית" בארץ ישראל ומלוחמי משמרת השבת בעיר תל אביב.

אשתו הרבנית מריים ביילא

בגיל 21 מונה לרב העיר צ'לודז'

תושבי העיר צ'לודז' שראו את בן עירם שגדל לגאון וקדוש, לא הסכימו לוותר עליו, וכך התמנה ר' שלמה לתפקיד רב העיר שלוש שנים בלבד לאחר נישואיו והוא רק בן 21 שנים.

אביו רבי חיים בעריש, הדיין של העיר, סיפר כי הרבי מרדומסק, בעל ה"כנסת יחזקאל", חשש שאולי יהיו אנשים שיהיה להם בכל זאת קשה לקבל רב צעיר כ"כ לרבנות העיר, וביקש מאב"ד של ממעכאוו שהיה זקן מופלג (והגיע אז לשמחת הנישואין בבית הרבי מרדומסק), לנסוע עם רבי שלמה לצ'לודז', ולדרוש דרשה שינהגו בו בכבוד. והוסיף הכנסת יחזקאל, הרבי מרדומסק, ואמר שאם לא טרדת הנישואין וטרדת העולם שהם כאן הייתי נוסע בעצמי לצ'לודז' לעשות לו איזה טובה כי הוא ראוי והגון לכך. תקופה זו בה כיהן כרבה של צ'לודז' נמשכה 4 שנים עד שהעביר את רבנותו כמו שיסופר ע"כ בהמשך. זמן מה לאחר מכן התקבל לר"מ ומו"צ בעיר סאסנאווצע, בה כיהן עד יום פטירתו.

במקביל לרבנותו בצ'לודז', מסר ר' שלמה שיעורים לתלמידים. זו היה אחת השאיפות הגדולות שלו בחייו - "להעמיד תלמידים הרבה".

מוכר תכשיטים וקונה ספרי קודש

אף כשהשעה היתה דחוקה לו, ספרי הקודש היו בראש סדרי העדיפויות שלו. היה קונה ורוכש ספרים על חשבון התכשיטים שהוא היה מוכר אותם.

בשבת האור היה דולק בכל הבית.

היד הרועדת של השוחט

באחד הימים באו הקצבים לרבם בטענה שהמשגיח מטריף הרבה מאד מהבהמות. רבי שלמה הלך לבדוק את השחיטה והבדיקה של הבהמות, והתברר שידי השוחט, שכבר היה זקן, רעדו, דבר שפוסל את השחיטה וגורם הפסד גדול לקצבים. הכל ידעו כי העברת השוחט ממשרתו היא צעד מכאיב וקשה, ועתה עמד הרב הצעיר לפני התמודדות קשה ביותר אך לא היתה ברירה.

בלב כבד נאלץ הרב להודיע לשוחט כי מהיום והלאה לא יוכל עוד לעסוק במלאכת השחיטה. השוחט שב לביתו במפח-נפש, ובעיר החלו להתארגן למציאת שוחט שימלא את מקומו.

עברו מספר שבועות וערב אחד, בשעה מאוחרת, כאשר הגאון רבי שלמה ישב בביתו ועסק בלימוד תורה, נשמעו דפיקות בדלת. בפתח עומדו השוחט הזקן. הרב הזמינו להיכנס וביקש לשמוע את אשר על ליבו.

בקול שבור הסביר השוחט כי מלאכת השחיטה היתה מקור פרנסתו כל השנים. לאחר שהופסקה עבודתו כלתה הפרוטה מכיסו, והגיע כמעט עד פת לחם. מיותר לציין כי באותם ימים עדיין לא היה נהוג לאגור קופת פנסיה לחיסכון לימים שאחרי הפרישה מהעבודה.

ליבו של רבי שלמה נשבר. כמה קשה הזקנה, הרהר לעצמו. יהודי ירא-שמים, שנהנה מיגיע כפיו ועסק במלאכת-קודש בנאמנות כל ימיו, נאלץ עתה לחיות חיי עוני ומחסור. הרב הצעיר ניסה כמובן לעודדו כמה שאפשר ובראשו של הרב הבשיל רעיון. באותם ימים פנה אליו בן דודו הרב אריה-צבי פרומר, לימים רבה של קויז'יגלוב, וראש ישיבת חכמי לובלין, וביקש ממנו שאם ייוודע על עיר כלשהי שהתפנתה בה משרת רב, ישמח אם יעדכן אותו על כך. הרב פרומר היה אז אברך גאון צעיר אחרי חתונתו, וחיפש משרת רבנות במחשבה שכך יוכל גם להתפרנס וגם כמובן לזכות להשאר בעולמה של תורה.

הוא לא שיער שהתשובה לבקשתו תינתן מהר כל-כך. הרב שטנצל פנה אל הרב פרומר והציע לו עסקה.

 "מה לרב שטנצל ולעסקים?", תהה הרב פרומר, אולם מיד נוכח כי מדובר בעסקה מסוג אחר.

הסביר הרב שטנצל: "יודע אני כי קיבלת נדוניה נכבדה לחתונתך. מוכן אני לעשות איתך עסקה ולמכור לך את הרבנות שלי כאן, תמורת משכורת של שנתיים של השוחט". הרב שטנצל תלה את מבטו ברב פרומר והמתין לתשובתו.

דבריו הדהימו את הרב פרומר. האומנם הרב מבקש להתפטר ממשרתו ולמסור לו אותה תמורת כסף?! הוא הביט שוב ושוב ברב שטנצל וראה כי ארשת פניו רצינית לחלוטין. הוא הבין כי לרב שטנצל יש מן הסתם סיבות כִבדות משקל להחלטתו זו, והשיב בחיוב. באותו יום העביר לידיו את הכסף.

בשעת לילה מאוחרת נקש הרב שטנצל על דלת ביתו של השוחט. כשנכנס אל הבית לא האמינו השוחט ואשתו למראה עיניהם. הרב הושיט לידיהם צרור גדול ובו שִטרות כסף רבים. זה היה הכסף שקיבל מהרב פרומר, והועבר במלואו לידי השוחט, ורבי שלמה עצמו נותר ללא כסף וללא משרה.

כעבור כמה ימים נודע לכל כי רבי שלמה שטנצל ארז את מיטלטליו ועזב את העיר צ'לודז' מקום הולדתו ומקום רבנותו וכי את מקומו החליף הרב אריה-צבי פרומר הידוע בכינוי הקוז'יגלובר.

לאחר עזיבתו של הרב פרומר והמעבר לקוז'יגלוב, מונה הרב אליעזר ליפמן צבי הלוי לוינטל לרב העיר.

המעבר לסוסנוביץ

רבי שלמה עבר לעיר סוסנוביץ הישנה, כפי הנראה בערך בשנת תרס"ט, שם שימש כראש ישיבת "יגדיל תורה", שהיתה הישיבה המרכזית של האזור, ומשכה אליה את התלמידים המובחרים של אזור זגלמביה בפולין. לאחר מכאן עברה הישיבה לסוסנוביץ החדשה לבית המדרש העירוני.

שיעוריו לתלמידיו

עוד מעיד עליו אביו ר' חיים דוב, "היה רגיל לומר הרבה פעמים קודם לימוד השיעור איזה מילתא דבדיחותא."

כתוב בספר סוסנוביץ: "בסוסנוביץ התייחסו אליו מלבד כאל רב ודיין העיר, גם כקדוש ובעל מופת. והתחשבו בו מאוד בכל מקום."

קצת מחידושי תורתו פורסמו בקובץ התורני "הפרדס".

בסוסנוביץ הוסיף לעסוק בתורה, רכש ספרי קודש שונים, שחלק מהם נמצאים בידי המשפחה כיום וחתומים בכתב ידו.

תפקידו כדיין בסוסנוביץ

בסוסנוביץ ישב על כס הדיינות, ובחשבון הנפש שלו הוא כתב:" ביום א י' אייר, היה אצלי ה' שפיגעלמאן וסיפר לי שיש לו סכסוך עם א'. ושאלמדנו מה לטעון. ואח"כ בא אלי עם בעל דינו ולא רציתי לקבלם."

הוצאת ספריו

ילדיו מספרים בהקדמה, כי מגודל התמדתו בתורה, לא היה לר' שלמה זמן לשבת ולכתוב את החידושים שהוא חידש. הוא כתב מעט מאוד ממה שחידש. בסוף ימיו בעת מלחמת העולם הראשונה כשהיתה פרנסתו דחוקה מאוד עלה בלבו רעיון לכתוב איזה ספר על מנת שיהיה לו איזו הכנסה, אף כי אמר, כי קודם גיל 40 אינו רוצה להדפיס שום ספר, אולם עקב הלחץ הכספי שהיה נתון באותה תקופה שאל ר' שלמה את הרבי מרדומסק, והרבי נתן לו רשות להדפיס ספר.

ר' שלמה אמר אז לאשתו הרבנית כי אם ידפיס ספר יהיה זה על פרשיות התורה. מכיוון שבעת מלחמה, אין זמן להדפיס ספר פלפולים ושאלות. וכאשר שאלה אותו האם כבר כתב ספר על התורה, הניח את ידו על מצחו ואמר:"שיש לי הכל בזכרון ודברים טובים אינם אבודים ממני ואם ישב לכתוב יזכור את הכל." בניו מסיימים את ההקדמה באכזבה: "כי לא מצאו רק מספר דפים על תורה", מאחר והוא נפטר ממחלה בגיל מוקדם - בגיל 35.

דבקותו בלימוד

אביו ר' חיים דוב מעיד עליו בהקדמה לספרו "קהלת שלמה" כי היה גדול בהתמדתו בתורה, כמעט ולא הלך ד' אמות ללא תורה ויגע מאוד בלימוד התורה.

סיגופים ושינה ביום

היה נזהר לא לישון ביום, חוץ משבת קודש, אף שהיה ניעור כל הלילה. ונמצא בחשבון הנפש שלו שהיה מסגף את עצמו "ישנתי על הספסל למען יהיה לי לכפרה."

הזהרו בגחלתם...עקיצתם עקיצת עקרב

במשרה בה שימש כרב, השתכר סכום קטן מאד, שלא היה כדי מחיה. אביו ר' חיים דוב כותב בהקדמה לספרו הראשון שיצא אחרי פטירתו "קהלת שלמה": "היו ימים שלא היה לבני מה לאכול."

למרות שהרב מבנדין דרש להוסיף לו למשכורתו הדלה קמו לו מתנגדים מעסקני הקהילה שסירבו לעשות זאת.

וכתב המחבר בפנקס שלו: בשבת אחת רצו להתאסף בבית המדרש נגדי (ע"כ שהרב מבנדין דרש להוסיף למשכורתי) ור' נחמיה (כנראה הגבאי) לא נתן להם וסגר הדלת. ובשבת-קדש לעת ערב, בנו של אחד מראשי המתלוננים נפל מן ההר ושבר צלעותיו. סיים המחבר וכתב: והשי"ת ישלח רפואה שלימה לכל חולי עמו בית ישראל וישים שלום על כל ישראל.

וכמו"כ, כתב המחבר בפנקס חשבון הנפש שלו, על אבל שניגש לעמוד בחול המועד, ואמרתי לו שאסור, ולמחרת שוב ניגש, והזהרתי אותו שוב שאסור, ולא ענה לי, והתפלל, וביום שלאחריו מת הילד שלו פתאום.

ובמקום אחר כתב: ביום ג' כ"א טבת, בחזרתי מהמקוה לא הניחו אנשי החיל הפולנים להלוך, ונתנו לי הכאה עם קנה השריפה, ונשבר קנה השריפה.

היומיים האחרונים של חייו, האם הבן יכול לצאת הנחת תפילין מאביו?...

הגאון רבי שלמה, חלה במחלה קשה ונסע למעיין המרפא שצ'אבניץ הרחוקה מעירו ושם נסתלק בטרם עת. אביו מספר בהקדמה לספרו כי למרות מחלתו הקשה שמחת החיים שלו לא פסקה לרגע.

יומיים לפני פטירתו הוא ראה את אביו רבי חיים דוב מניח תפילין, רבי שלמה היה כבר חולה קשה, וכבר לא יכול היה להניח תפילין, ואז אמר לאביו דרך צחות שיוציא אותו ידי חובת מצות תפילין, שמאחר וברא כרעא דאבוה והרי גופך כמו שהנחת על גופי..."

למרבה הצער, לא זכה לאריכות ימים, ונפטר בה' באלול תרע"ט, בהיותו בן שלושים וחמש שנים בלבד.