כתב ששלח ראש ישיבת חכמי לובלין הרב אריה צבי פרומר בעל מחבר "הארץ צבי" ואב"ד קוז'יגלוב, לתלמידו ושאר בשרו מייסד לימוד המשנה היומית הגאון רבי יונה שטנצל זצ"ל

הרב אריה צבי פרעמער

אבד"ק קאזיגלאוו וראש ישיבת חכמי לובלין

ב"ה עש"ק וארא

לכבוד

תלמידי ואהובי אברך

חו"ב מ יונה נ"י שטענצל

אשר הקשה איך עושים סיום בערב פסח לבכורים ובט' ימים שקודם פ"ב לאכול בשר, והא בכ"מ חסר ממה שהוציא הצנזור כידוע, וא"כ אינו מיום שלם. יפה העיר. ונלע"ד ליישב המנהג, דבאמת רואי שגם מסכת משניות יחשב סיום, דהרי שורש הדבר בגמ' היה לי דכי שליט צורבא מרבנן מסכת, עבידנא יומא טובא לרבנן, והרי בימי הגמ' עדיין לא היה נסדר בגמ' רק המשניות לבד, הנה מבואר להדיא, דמסכת של משניות לבד, ג"כ הוי סיום מסכת, אומנם באשר דעיקר היו"ט הוא מחמת שהוא שמחה של מצווה, נראה דבעינן תרתי שיהיה סיום, וגם יהיה לו שמחה מזה, ובימי הגמ' שעדיים לא היה נסדר הגמ' היה לו שמחה מסיום המשניות שהיה אז דבר שלם לעצמו, משא"כ אחר שסידרו רב אשי ורבינא הגמ', אינו מוצא קורת רוח והפקת רצון בסיום מס' משניות ואף שהוא סיום מס' לא חשיב שמחה של מצווה, דאנן סדי שאינו שבע רצון מזה עדיין, כיוון שיודע דעצמו שחסר לו עדיין הגמרא על המסכת, וכעי"ז בר"ה כ"ח ע"א פירש"י לעול על צואריהן ניתנו.

שמעתי קושיא, ומטו משמיה דגברא רבא וקדוש ה' מכובד, דהרי זה עצמו, הנאה מה שנפטר מהעול, ותירץ כיוון דמצווה גוררת מצווה א"כ תיכף חל עליו עול מצוה אחרת, ע"כ שמעי, וכש"כ בנ"ד, דעדיין לא נפטר לגמרי מהעול של מצווה, וכ"ז בהגמ' שמצוי בידינו ודרך הכל ללומדה, אינו מוצא מרגוע לנפשו, כל זמן שלא גמר את כולה, מש"כ במה שחסר ע"י הצנזור ואינו מצוי אצל שום בן תורה, כמעט רק למיעוטא דמיעוטא, ואין מרגיש בעצמו שחסר לו מאומה להשלמה המס' כיוון שאין דרך שום בן תורה ללמוד זה, וגם הוא אינו עתיד ללומדה אין זה מונע שמחתו והפקה רצונו וכיון שיש לו שמחה של מצוה שלימה, שוב יד"ח בסיום מס' של המשניות לבד, כמו שהיה בימי הגמ' שטרם שסידרו ר"א ורבינא ש"ס בבלי.

וי"ל בלשון אחרת, דלעולם רואי שגם סיום מסכת משניות יחשב סיום, דמבואר בגמ' וצ"ל דשאני בימי הגמ' שאז לא היה יותר, היה זה השיב דבר שלם, כעין דאמרינן גיטין מג.  :"התם שייר בקנינו הכא לא שייר בקנינו" וכן בנד"ד דהיום יש לנו במס זו יותר, והוא משייר ל"ח סיום, ודון מינה ומינה דכ"ז כשהיה אפשר לנו ללמוד השאר, משא"כ שאין בידינו מחמת הצנזור\ ולא שייך בקנינו, חשיב גם זה סיום. ואף דיש לחלק דשא"ה שאיר בעצם לקידושין, משא"כ בנ"ד שיכול ללמוד רק מחמת שאין לו, יש להר' דגם מצד אונס חשיב פטור כעצם, מגמ' ברכות ט"ו. ומגילה י"ט. דחדש המדבר ואינו שומע אינו יכול להוציא אחרים בקריאת מגילה, משום שצריך להשמיע לאוזנו, ואינו יכוך, חשיב אינו מחויב בדבר, ואינו מוציא אחרים, יד"ח הנה דמחמת שאין לו האבר שצריך להמצווה חשיב כאינו מחויב בדבר כעי"ז בריטבא בגיטין מ"ט: דמ"ג אי שיח לי' נכסי ללוה משתעבד ואי לא לא משתעבד, משום דהערב נגרר אחרי הלווה, וכל שהלווה אינו מחוייב, גם הערב אין לו להתחייב וכעי"ז כ תוס' בב"ה דף מו. דאם אין ללוה אלא זיבורית , גם הערב אי"צ לפרוע רק זיבורית ע"ש, הנה דמחמת שאין לו חשיב כאילו לא היה ה חיוב עליו רק זיבורית, וה"נ כיון שאיון בידו מה שחיסר הצנזור חשיב כאילו אינו מחויב יותר.

מבד זה חלקי אמרה נפשי, דאם היה שייכות למאמרים אלו בעצם להמס' לא היה שליטה לצענזור להוציאם משם, כאשר הבטיחנו בתורה כי לא תשכח מפי זרעו, רך שהוא כעין שכ' בפייט לפ' זכור רושם בזה בתורה ובנביאים ובכתובים להחפר להמחות מספר ולא יכתב בם כל הכתוב לחיים בספר, ומצינו בזוה"ק שמחמרת שהקב"ה הזכיר שם צלפחד, ש"מ שנמחל כבודו, ה"נ זה ענין גדול מי שנמצא שמו בגמ' שסידרו בעלי הש"ס הקדושים, והיתה שכינה מדברת מתוך גרונם, חשיב קצת כאילו הקב"ה הזכיר שמו, וכל בכל פעם שאנו לומדים בגמ' שצריך לצייר אילו בעל שמועה עומד כנגדו, וגם אמרו חז"ל שכל מי ששונה הקב"ה יושב ושונה כנגדו נמצא שאם היה נזכר בש"ס היה נחשב קצת בכל פעם כאילו הקב"ה מזכירו והיה זה עונשו להימחות מספר, ואני קורא על הצענזור עת אשר שלט באדם לרע לו, לעצמו. וד"ל.

ובאי ענינא אמרתי במגילה דף ג. חייב אדם לקרוא המגילה בלילה ולשנותה ביום סובר מינה למימר למקרי' בלילה ולמתני מתני' דילה ביממא וכו' וקשה הא ידוע דזמן לימוד המקור הוא ביום, וזמן משנה וגמרא בלילהף ואיך ס"ד להיפך מן הקצה אל הקצה למקרי בלילה ולמתני מתניתין דילה ביממא, ונלע"ד דהא דזמן משנה בלילה וזמן מקרא ביום, משום דא"א לבוא לתושב"כ רק באמצעות תורה שבע"פ, וכמ"ש ב"שערי אורה" שתורה בע"פ היכל להורשב"כ כמו דשם אדנ' היכל לשם הוי' וכמו שא"כ להזכיר שם הוי' רק באמצעות שם אדני' כך א"א א"א לבוא להושב"כ רק ע"י תורשבע"פף ע"כ דברייתו של עולם ברישא והדר נהורא ע"כ ברישא בלילה תורשבע"פ ועי"ז יוכל לבוא אח"כ ביום לתושב"כ וכ"ז למי שרוצה להתחבר עם התורה, צרך לילך דרגא דרגא, תחילה תור שבע"פ ואח"כ תורה שבכתב.

והנה עניין קריאת המגילה במקרא ומשנה הוא כדי למחותו מתושב"כ ומתורשבע"פ. עדש"כ בפייט הנ"ל בתורה ובנביאים ובכתובים לחפר להמחות מספר, וכיוון שרוצין למוחקו מספר , א"כ הסדר להיפך תחילה למוחקו מתושב"כ ואח"כ למוחקו מתורשבע"פ, ע"כ בזה שפיר ס"ד למקריי בלילא ולמתני מתני דילא ביממא וזה דומה לי שרוצה ליכנס לבית צריך להיכנס תחילה לפרוזדור ומשם לטרקלין, אומנם מי שרוצה לצאת צריך לצאת תחילה מן הטרקלין ואח"כ מן הפרוזדור.

ולפי"ז י"ל גם בענייניו דמה דחז"ל העתיקו מאמרים כאילו בגמ' היה ג"כ למחותו מתורה שבע"פ ולד"ז י,ל כמ"ש ירושלמי סוטה, דבמגילת סוטה ל"ש כתותי מיכחת יעורי' משום דלנתינה ניתנה, ה"נ מה שלמחיקה ניתנה אינו מסחר השיעור של הסיום.

שאר בשרך אה"נ דושה"ט ושלום תורתך

ארי' צבי פראמער

ר"מ דפה יח"ל