שכר שמירת עיניו של יוסף
הקב"ה ברא בימי הבריאה אור מיוחד שאותו גנז רק לצדיקים כיוון שאיננו ראוי לשאר העולם, שאר העולם איננו מסוגל לקבל את האור הנפלא הזה וכמובן שיכול גם להזיק בכך. עם ישראל זוכים לטעום מאותו אור אלוקי, ומסביר השפת אמת (שנת תרמ"ו) שיש שתי דרכים שונות ואולי אף מנוגדות לכאורה, כיצד בני ישראל יכולים לקבל את האור המיוחד לנו.
קיימת אפשרות של מעין הסתגרות שאנחנו מתדבקים בהקב"ה ואין שליטה לאף מזיק וזאת על ידי התכנסות פנימית כדוגמת העבודה בבית המקדש שהייתה שייכת רק לעם ישראל, והחומות שהיו בבית המקדש היו סמל לחומות הקיימות בין עם ישראל לבין שאר העולם, כאשר עם ישראל עובדים בבית המקדש הם נבדלים מהאומות שהרי אין הגילוי הזה כדאי שיהיה בתוך עיניהם של הרשעים בעולם הזה. כך עם ישראל זוכה לאור העליון ואין כל היזק מצד המזיקים- הקיימים בחוץ.
אך ישנה דרך נוספת שבה עין הרע כלל לא שולטת ואין צורך בהתאספות וההסתגרות שהזכרנו. יוסף הצדיק שקידש את עיניו ושמר עליהן זכה לקבל את האור והשפע האלוקי גם ללא התכנסות פנימה, אלא עין הרע כלל לא שלטה בו, אדרבה הוא היה זה שסותם את עיניהם של הרשעים שלא יקבלו מהאור שאיננו ראוי להם.
כך הגמרא במסכת זבחים (דף י"ח ע"ב) אומרת שיוסף שקידש את עיניו זכה שיאכלו קדשים במשכן שילה שהיה בנחלתו, בכל מקום הרואה את המשכן, ואילו בירושלים אוכלים קדשים רק לפנים מן החומה אך לא מבחוץ.
דרכו המיוחדת של יוסף בקודש זיכתה גם נחלתו בארץ ישראל וכאשר היה המשכן בשילה יכלו לאכול קדשים גם מחוץ לשילה, בכל מקום ממנו שילה נראתה, וזאת מכיוון שיכלו לזכות לאור האלוקי, לדבוק בקודש גם ללא התאספות פנימה מכיוון שלא היה כל הזיק מבחוץ. אכן, זוהי מדרגה מאוד מיוחדת מכיוון שבדרך כלל המזיקים כן מחכים למקום של התגלות קדושה ולהידבק שם ובכך להחליש את האור העליון, וזוהי מעלתו של יוסף הצדיק שזכה לכך כאמור מכוח צדקותו ושמירת עיניו דווקא בארץ הטומאה שודאי הייתה מלאה תאוות ופיתויים ודווקא במקום של חשיכה שכזה שמר יוסף על עצמו ואף גידל את בניו בדרכם של אברהם, יצחק ויעקב. על יכולת חינוכית עצומה זו של יוסף צירף יעקב את אפרים ומנשה להיות כמו בניו ולהיות חלק מהשבטים, שחונכו במסגרת אחרת, במעין חממה שהרי גדלו בארץ ישראל בביתו של יעקב לעומת הצלחתו של יוסף על אף שהיה בארץ מצרים.
שני דרכים אלו של עבודת ה' קיימות בנו, בסוגי האנשים, אך גם בשלבים השונים במהלך השנה ובמהלך השבוע. עבודת ימי החול היא עבודה של התכנסות והתאספות. בכדי לזכות לאור האלוקי עלינו להתרחק מהמזיקים, להסתגר בתוך חומות וכך נצליח להגיע לאור האלוקי שאכן אין ראוי שיופיע לעיניהם של הרשעים בעולם.
לעומת זאת, עבודת יום השבת היא בבחינתו של יוסף הצדיק, כאשר הקב"ה פורס עלינו סוכת שלום ואז אין המזיקים שולטים עלינו ועיניהם נסתמות, זוהי הנשמה היתירה שבאה בשבת שמרוב עליונותה אפילו למזיקים אין ניסיון אחיזה בה. אין דומה מאור פניו של אדם כל ימות השבוע למאור פניו בשבת.
