"לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה"

"...המעביר בית השחי ובית הערווה - לוקה משום לא ילבש גבר שמלת אישה" (נזיר,נ"ט,א). נחלקו בסוגיה אם האיסור דאורייתא, או מדרבנן ומדובר במכת מרדות. וכן דנים הראשונים אם האיסור רק בתער או בכל אופן. להלכה נפסק בשו"ע (יו"ד,קפ"ב,א): "המעביר שיער בית שחי ובית הערווה, אפילו במספרים כעין תער, היו מכין אותו מכת מרדות. בד"א, במקום שאין מעבירין אותו אלא נשים, כדי שלא יתקן עצמו תיקון נשים. אבל במקום שמעבירין אותו גם האנשים, אם העביר אין מכין אותו. הגה: ואפילו לכתחילה שרי. רק החברים (=המדקדקים) נמנעים בכל מקום. ומותר להעביר שיער שאר איברים במספרים בכל מקום" ובהמשך:"מי שיש לו חטטין בבית השחי ובבית הערווה, ומצטער מצד השיער -מותר להעבירו." ברם: "אסור לאיש ללקט שערות לבנות מתוך שחורות" (סעיף ו, ע"פ הגמרא בשבת צד,א).  

סיבת ההבדל: -ליקוט שערות אסור כי נעשה לנוי והתייפות, והוא ממש דרך נשים, ואילו ריבוי השיער נחשב בזיון והסרתו אינה מאפיינת דווקא דרך נשים ולכן לא נאסר (שבט הלוי,ב,ס"ג).

מכאן נראה, שגבר הסובל מריבוי שיער, כגון בבית השחי, ואף בשאר גופו, והדבר מעיק עליו או על סביבתו, רשאי לכל הדעות להסיר שערו, אך יעשה זאת שלא בתער. כיום מקובל להשתמש בלייזר ונראה שבתנאים הנ"ל מותר, בפרט אם הטיפול אינו מסיר לצמיתות אלא רק מפחית משמעותית את הצמיחה, שאז אין השחתה, ובכך יוצאים גם ידי "החברים" המוזכר ברמ"א. וכן יש להתיר לגבר צעיר לצבוע את שערו המלבין, או להפריד גבות כאשר יש בכך פגם משמעותי עד שנראה כבעל מום (לבוש מרדכי,כ"ד; שרידי אש,ב,פ"א; אג"מ,יו"ד,ב,ס"א; מעיין אומר,ד בשם הגרע"י; נשמ"א בשם הגרשז"א). הואיל ולא תמיד ברור קו הגבול בין הסרת מום להתייפות בעלמא, למעשה יש להתייעץ ברב פוסק.