האם מותר לחסום כבישים?

הרב שי טחן

לאחרונה הפכה חסימת כבישים לתופעה שכיחה, ולפיכך יש לברר את ההיבט ההלכתי שבדבר.

ממספר מקומות בחז״ל ובפוסקים עולה בבירור כי יש איסור לחסום את מעבר הרבים.

בגמרא נאמר (בבא קמא כח, א): "הממלא חצר חבירו כדי יין וכדי שמן- בעל החצר משבר ויוצא, משבר ונכנס". כלומר, אם אדם חסם בחביות את הדרך, מותר לבעל החצר לעבור כדרכו אף אם תוך כדי כך הוא שובר את החביות. התוספות הוסיפו שחכמים לא הטריחוהו לסדר את החביות זו על גבי זו. מכך למדנו שאסור לאדם לחסום את המעבר. ביאר החזון איש שזאת מפני שבעל החבית עשה שלא ברשות.

כן חז״ל אמרו (בבא בתרא יב, א) "מיצר (פירוש. דרך או שביל) שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו", ולכן מי שהיתה דרך הרבים עוברת בתוך שדהו, נטלה ונתן להם [דרך אחרת] מן הצד, מה שנתן נתן, ושלו לא הגיעו.

עוד מצאנו איסור לבנות סוכה במעבר הרבים, כפי שפסק הרמ״א (סימן תרלז ס״ג). והמשנה ברורה (סק״י) הביא בשם המג״א שמה שמה שנהגו בזמננו לבנות סוכה ברשות הרבים הוא משום שכל ישראל מוחלין על כך, אך אם עוברים שם גויים אין לבנות.

חריגה מן הנורמה לשם מטרה חשובה.

לעיתים ישנם מצבים שבהם נדרשים צעדים חריגים כדי להשיג מטרה חשובה. כך למשל התיר הגר״ע יוסף (יחוה דעת ח״ד סימן מח) למורים לשבות מללמד לצורך העלת שכרם, אם כי הדגיש שאסור להשבית תלמוד תורה.  וכן כתב הגר״מ פינשטיין: "אלו היוניאנס שבמדינתנו יש להם מקור מדינא, דהם בעלי אומנות אחת והם הרוב. ולכן מה שמחליטים שלא לעבוד עד שיוסיף להם וכדומה, היא תקנה שיכולים לכוף את המיעוט שלא הסכימו"

כמו כן כתב הסטייפלר (קריינא דאיגרתא ח״א סימן קעח) שמותר לעכב את קריאת התורה בשבת לצורך הצלת ענייני הרבים, כגון תיקון מערכת הכשרות בעיר. מתוך מקורות אלו ניתן היה להסיק שגם חסימת כבישים לצורך מטרות ראויות תהיה מותרת.

אולם יש להדגיש שהיתר כזה קיים רק כאשר מדובר בצורך נעלה וברור של הציבור, ולא כל הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול, אלא יש צורך בהכרעת מנהיגי הדור או לכל הפחות בית דין מוסמך. שאם לא כן, כל אחד יעשה דין לעצמו, ולא יישאר סדר בחיי הציבור, ולא שבית חיי לכל בריה. וכך כתבו הגר״מ פינשטיין והגרש״ז אורבעך לגבי שביתות בעלי מקצוע לצורך העלת שכרם, שאין להתיר אלא על פי הוראת חכם מובהק, משום עת לעשות לה’ הפרו תורתך.

יתירה מזו, חסימת כבישים עלולה לסכן את הציבור, כגון אנשים הזקוקים להגיע לבית חולים, אמבולנסים העוסקים בהצלת חיים, ועיכובים אחרים המשבשים את מהלך החיים התקין של הציבור.

וכבר פסק הגר״י זילברשטיין (שיעורי תורה לרופאים ח״א עמוד 79) שאסור לרופאים לשבות, משום שעוסקים בדבר האבד- רפואת חולים, ופועל אינו רשאי לחזור בו בדבר האבד. בנוסף, הם עוסקים במלאכה שרבים צריכים לה, ובתוספתא (ב״מ פי״א, כז) נאמר שאסור לבטל דבר הנצרך לרבים.

ומכאן קל וחומר: אם אסור לרופאים לשבות, כל שכן שאסור למנוע מהם להגיע למקום עבודתם, או למנוע מחולים להגיע אל הרופא. חסימת כבישים הפוגעת בצרכים חיוניים של הציבור עומדת בניגוד גמור לעקרונות אלו.