"וּפַרְעֹה הִקְרִיב וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה' "

(שמות יד, י)

על הפסוק: "וּפַרְעֹה הִקְרִיב וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה' ", כותב הזוהר הקדוש (מתורגם): "וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל - מי גרם את זה שקרבו ישראל לאביהם של מעלה? פרעה. זהו שכתוב 'וּפַרְעֹה הִקְרִיב'.. רבי יוסי אמר: הרי נתבאר שהקריב אותם לתשובה".

הזוהר הקדוש עומד על המילה "הִקְרִיב" שלכאורה היה צריך להיות כתוב "ופרעה התקרב". ומה פירוש הִקְרִיב? על כן דקדק הזוהר הקדוש שפרעה גרם לישראל להתקרב לאביהם שבשמיים על ידי הצער והקושי.

וכך מתואר בְּשִׁיר הַשִּׁירִים רַבָּה (ב, יד): "תני דבי ר' ישמעאל: בשעה שיצאו ישראל ממצרים למה היו דומין? ליונה שברחה מפני הנץ ונכנסה לנקיק הסלע ומצאה שם הנחש מקנן, ונכנסה לפנים ולא הייתה יכולה להיכנס - שעדיין הנחש מקנן, תחזור לאחורה, לא תהי יכולה - שהנץ עומד בחוץ. מה עשתה היונה? התחילה צווחת ומטפחת באגפיה, כדי שישמע לה בעל השובך ויבא ויצילה. כך היו ישראל דומים על הים: לירד לים לא היו יכולין - שעדיין לא נקרע להם הים, לחזור לאחוריהם לא היו יכולין - שכבר פרעה הקריב. מה עשו? (שמות יד, י): וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה'. מיד, (שמות יד, ל): וַיּוֹשַׁע ה' בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם".

הרי מתוך הדוחק דווקא אדם צועק אל ה' ואז זוכה לישועות גדולות ועצומות. וזהו המסר שעלינו ללמוד מכך: האויבים והשונאים שלנו לא נשלחו סתם כדי להציק לנו. גם להם יש חלק ותפקיד בתוכנית האלוקית. ללמד אותנו שיעור או להעביר מסר - אם נתבונן בכך ונזכור שהכל מאת ה', הרי שאותם אויבים עצמם יכולים להפוך לגשר שיוביל אותנו להצלחה.

"ותן חלקנו"