חדרים ומקומות שיש בהם צלב של נוצרים, רשאי לשהות שם אבל לא יתפלל כנגדם, ואם היה זה בכותל מזרח יתפלל לצד אחר. וצלב שבחדרו אם אפשר יכסנו.

הרב שי טחן

בתרומת הדשן (שאלה קצו) נשאל בכומר תקיף שיש לו צלם או שתי וערב קבוע בבגדו או בכובע, אם רשאי יהודי לכבדו ולהשתחות בפניו. ובתחילת תשובתו אסר כיון שהשתחויה לעבודה זרה היא מן העבודות שחייב עליה כרת ומיתה. והביא מעשה מכומר אחד שהיה בבגדו צלב, שרצה שהיהודים יכבדוהו ולכן כפל את בגדו באופן שלא יהיה הצלב ניכר, כדי שיוכלו לכבדו.

אמנם לאחר מכן כתב שמצא תשובה מהרב יצחק מאופנהיים שהתיר את ההשתחויה בפני הכומר, מאחר שאין הם עושים את עצמם עבודה זרה. וכן הביא מהמרדכי דשתי וערב שהם נושאים רק לזיכרון אינם כעבודה זרה ולא מחמירים בהם.

וכן פסק הרמ״א (יו״ד קמא, א צונזר בדפוס וילנא, ונכתב במלואו בדפוס למברג): "צורה שמשתחוים לה דינה כדין צלם של עבודה זרה ואסורה בהנאה בלי ביטול, אבל צורת שתי וערב שתולין בצואר לזיכרון אינה נקראת צלם ומותרת".

ולדעת הש״ך (סק״ו) סתם צלם נידון כאילו השתחוו לו, אלא אם כן ידוע שלא השתחוו לו.

וגם הב״י בספר אבקת רוכל (סימן סח) כתב שסתם צורת שתי וערב נעבדת ואסורה.

והנה הגר״ע יוסף (הליכות עולם ח״ז מסעי אות ב’) העיר שפשטות דברי תרומת הדשן והרמ״א מורים שסתם שתי וערב אינו נעבד, וכך הביאו בשו״ת אבני נזר (חו״מ סימן קיט) ובשו״ת בתי כהונה (ב״ד סימן יג).

ובאבני נזר כתב שיש ההוכחה שאינם עובדים את הצלב, שהרבה פעמים הם עונדים אותם על צוואריהם בזמן שהם עירומים בבתי מרחץ, ואיתא בפרק הצלמים (מד, ב) שכשנכנס ערום ודאי לא הוי לע״ז.

וכבר בראשונים מפורש שסתם שתי וערב אינו נעבד, וכמו שכתב הריטב״א (ע״ז מב, ב). ובמאירי (ע״ז עמוד קנב) כתב שמותר במקומות שידוע שאין הצורה נעבדת ואין עשייתה אלא לנוי.

וכל שכן שתי וערב שנעשה באופן שאין הדרך לעבדו, וכדוגמת מה שהביא בשו״ת זרע אמת (חֿ״ב יו״ד סימן מה) שצלב העשוי כתכשיטים המשובצים ממרגליות ודאי נעשה לנוי בעלמא ולא על מנת לעבדו, וכן כמו מה שהתיר הגר״מ פינשטיין (אגרו״מ יו״ד סימן סט) מסחר בבולים שקבוע בהם תמונת שתי וערב מטעם שאין עובדים אותם, אלא שנעשים רק לנוי. וסיים את תשובתו: "וגם לא ברור לי שיהיה בכלל איסור להסתכל בשתי וערב שלהם, דיותר נוטה שליכא איסור כיון שאינו העבודה זרה עצמה, שעובדין לזה, רק איזה חק עכו״ם להחזיק סימן זה לעבוד הע״ז".

אמנם המתפלל יזהר שצורות אלו לא יהיו לפניו כמבואר בשולחן ערוך (או״ח סימן קיג ס״ח): "המתפלל ובא כנגדו עכו״ם ויש לו תמונת עבודת כוכבים בידו, והגיע למקום ששוחין בו, לא ישחה אף על פי שליבו לשמים". והטעם שנראה כמשתחוה לעבודת כוכבים (משנ״ב ס״ק טו).

והרבה פעמים יש תמונות עם דברים שונים ובניהם יש גם שתי וערב, וכגון תמונות בניינים שעליהם הצורה, וסבר הגר״ח קנייבסקי (הובא באשי ישראל פרק כג הערה פד) שראוי להיזהר בזה.

ולכן אם התמונה נמצאת בחדרו יכסנה בסדין או במגבת, אבל לא בדבר שקוף, כמו שכתב הכף החיים (סימן קיג ס״ק כז) שאינו מועיל שהרי הדבר נראה, וכן הביא באשי ישראל (שם).

ומכיון שאסור להתפלל כנגד דמות הצלב, יפנה לצד אחר ויתפלל, וכן כתב בכף החיים (סימן קיג ס״ק כו): "המתפלל בבית שיש בו פסילים וצלמים אסור לשחות לאותו צד. ואם עומדים במזרח יהפוך פניו לצד אחר בתפלתו ויכוון נגד ירושלים".