ויהי בארבעים שנה ... דיבר משה אל בני ישראל (דברים א,ג)

פרשתנו 'פרשת דברים' היא גם תחילתו של ספר דברים, בו נאמר: "ויהי בארבעים שנה... דיבר משה אל בני-ישראל", ובהמשך מפורטים הדברים שדיבר משה, הלוא הם כל הדברים הכתובים בספר זה.

על מהותם של הדברים הללו מצאנו שתי דעות: א) אלה דברי תוכחה, שמשה נמנע מלאומרם קודם לכן, "שלא הוכיחן אלא סמוך למיתה"; ב) משה חזר לפני עם-ישראל על כל התורה - "החזיר להם כל התורה כולה".

שני הפירושים אינם סותרים זה את זה. בספר דברים כלולים גם דברי תוכחה וגם נאמרים בו שנית ציוויי התורה השונים. השאלה היא, מהו העיקר - האם עיקר הספר הוא דברי תוכחה או שעיקרו חזרה על דברי התורה?

התורה והעולם

נקדים ונבהיר, כי ההבדל העיקרי בין ארבעת החומשים הקודמים ובין ספר דברים הוא, כדברי הגמרא, שארבעת הספרים הקודמים נאמרו "מפי הגבורה", ואילו את ספר דברים אמר משה "מפי עצמו". ברור שגם ספר דברים ניתן מאת הקב"ה, וכמו שמפרש ה'תוספות', (מנכדיו של הפרשן רש"י) ש"מפי עצמו" הכוונה "ברוח-הקודש". אם-כן, מה ההבדל בין ספר דברים לארבעת הספרים הקודמים?

כדי להבין זאת יש להסביר את תפקידו של משה רבנו בהעברת התורה. התורה, במהותה האמיתית, היא למעלה מגדרי העולם. כדי שהתורה תוכל לרדת לעולם, עליה לעבור דרך 'מקשר' ('ממוצע המחבר' בלשון החסידות), שיש לו היכולת לחבר את התורה, שלמעלה מהעולם, עם העולם, וזה עניינו של משה רבנו.

שתי דרכים

בתהליך זה יכול משה, או, לשמש 'צינור' (מכשיר "טֵייפּ"...) בלבד - כשהוא מעביר את התורה כמות שהיא, מבלי שהתורה "תתלבש" בו (ותקבל את אותיות ה"היגיון העולמי"). הווה אומר, התורה נשארת כפי שהיא למעלה, ותפקידו של משה במקרה כזה הוא רק - להעביר את התורה כמות שהיא ולהורידה למטה. כך העביר משה את ארבעת הספרים הקודמים.

אופן שני הוא, שהתורה - בספר דברים - מתלבשת בהשגתו של משה רבנו, ומשה מעביר את התורה כמו שהיא מתלבשת בקרבו. אמנם דברי התורה הם דברי ה', ומשה אינו אומר דבר משל עצמו, אבל התורה עוברת דרך השגתו ושכלו, ואז היא מתאימה (ומתורגמת) יותר לגדרי העולם. זו משמעות דברי הגמרא, שספר דברים אמר משה "מפי עצמו" - שדברי ה' שנתלבשו בהשגתו של משה רבנו.

כוח לעם-ישראל

באופן הראשון נשארת התורה למעלה מהעולם. אמנם היא ירדה למטה, אבל מכיוון שמשה העבירה כ'צינור' בלבד, לא נשתנתה התורה במהותה, ולכן אין בכוחו של יהודי להשיג את עצם התורה, אלא הארה (משהו) ממנה בלבד.

זה החידוש בספר דברים, שמשה רבנו חזר על כל התורה ומסר אותה לעם-ישראל כפי שהיא מתלבשת בהשגתו ומתעצמת עמו. (כפי שמאוחר יותר עשתה גם 'משנת החסידות', ובפרט חסידות חב"ד – שהורידה את כל העניינים האלוקיים לשפת השכל של הגוף) דבר הנותן לכל יהודי כוח לקבל את ענייני התורה ולהתאחד עמה בהבנה והשגה – בפנימיות... לכן ספר דברים הוא גם "דברי תוכחה", כי כאשר התורה מועברת בדרך זו, היא גם מצליחה לעורר את האדם עד לגילוי עצם נשמתו.