הנצרך לבית הכסא בשדה התעופה או במקום ציבורי אחר, ויש לו בתיק אוכלים ומשקים ואינו רוצה להשאירם בחוץ ללא השגחה, יכסם ויכניסם עמו, וכן יכול להצניעם בתיקו.

הרב שי טחן

הגר״מ שטרנבוך כתב (שו״ת תשובות והנהגות ח״ב סימן ד): "בעיקר דין אוכלים שנכנסו לבית הכסא אם שורה עליהם רוח רעה ונאסרים, כבר ביארנו (בחלק א' סימן י"א) שמדינא אין נאסרים וכמו שהוכיח בשו"ת שלמת חיים (סימן ט') ע"ש. ואין לדמות ליוצא מבית הכסא שאף אם חיוב הנטילה משום רוח רעה, יש לומר דשורה דוקא על יהודי עם נפש ולא בעכו"ם, והוא הדין שעל אוכלין ומשקין אפשר שלא נתפס הרוח רעה, ורק מצינו שצדיקים וקדושי עליון הקפידו על כך לגודל קדושתם.
אמנם עיין בכף החיים (סימן ד' ס"ק כ') שמחמיר גם כשהיה בבית הכסא ונגע באוכלין לפני נטילת ידים שאחר בית הכסא, וכל שכן שלפי זה יש להקפיד על אוכלין ומשקין שבבית הכסא ששורה עליהם רוח רעה, ובזה אף שבמשנה ברורה (סימן ד' ס"ק י"ד) מביא מהחיי אדם שבדיעבד לא אסרינן אוכלין ומשקין שנגע בהם לפני נטילת ידים שחרית אף ששורה רוח רעה עליהם, מכל מקום עיין בדברינו (בח"א סימן א') שהבאנו פלוגתת הפוסקים בזה, וכיון שענין רוח רעה חמור מאוד וקבלה בידינו שזה מביא האדם למחשבות זרות באפיקורסות וכדומה, יש להחמיר בספיקן, ואם כן וודאי שיש למנוע לכתחלה מלהכניס אוכלין ומשקין לבית הכסא. אך בדיעבד באוכלין ומשקין שנכנסו לבית הכסא מדינא אין לאסור וכמו שביארנו… ובאוכלין שנכנסו לבית הכסא שלכתחלה יש להחמיר בזה נראה שבשטיפת האוכלין מהני להוציא הרוח רעה וכדהקיל בזה במשנה ברורה לענין רוח רעה דשחרית, ואם כן בשטיפת הפירות במים כדי שטיפה ג’ פעמים מועיל להעביר הרוח רעה, וכמו שביארנו (בח"א סימן א' ע"ש), אבל מן הדין בלאו הכי בדיעבד אין חשש וכמ"ש".

ובשו"ת מנחת יצחק (חלק ג סימן סג) כתב: "הנה לא ידעתי מה דחמירא ליה לכבוד תורתו הענין של אוכלין ומשקין שהוכנסו לבית הכסא… לא מצינו זה בש"ס ושולחן ערוך בפירוש, וכל הענין שנהגו העולם להקפיד בזה, נובע ממה שאיתא בספר דברי יצחק (לקוטים מאת הרב הגאון מוה"ר יצחק אייזק מסוואלעווע ז"ל), ששמע בשם מרן הגה"ק מהר"ש מבעלזא זצלה"ה, שלא יאכל מאכל שהיה בבית הכסא עיין שם, אמנם ראיתי בספר ליקוטי מהרי"ח (בדברים הנוהגים בסעודה) שהביא מס' ש"צ (בדיני נט"י שחרית) שכתב שם דהרוח רע דבית הכסא, אינו שורה אלא על אדם שיש בו קדושה להנות ממנו, ולא על מים ועצים ואבנים עיין שם, אבל בכל זאת אי אפשר ח"ו לדחות דברי הרב הדומה למלאך ד' צבאות מהר"ש זלה"ה, כי רב תנא הוא ופליג, וכן מנהג העולם עכת"ד, ובהגהות זכרון מנחם שם, הביא מספר חסד לאלפים (סי' ד'), שכתב דאם הכניס אוכלים ומשקים בבית הכסא מטמא האוכלים ודלא כש"ץ עיין שם, ואולם בכ"ז אין להחמיר בזה, יותר מבדבר המבואר בש"ס וש"ע הנ"ל, ועל כן בבית הכסא שלנו, יש מקום להקל בשעת הדחק, ואך בתנאי שיהא נקי מצואה ומכל דבר המזוהם כל זמן שהמאכלים והמשקאות בתוכו, ופשיטא גם כן שלא ישתמשו לצרכם בשם כל אותו הזמן, ואז אם אי אפשר בענין אחר יש לומר דשרי. ושוב ראיתי מה שכתב בענין בית הכסא דידן בספר חזון איש (הל' קריאת שמע סי' י"ז אות ד' ואות ט'), וסיים שם אחר שצדד להקל, דמכל מקום אין ההיתר ברור, ויש להחמיר מספק, עיין שם, אבל בכ"ז בשעת הדחק משנתנו לא זזה ממקומה בעזה"י".

וכן בספר שלמת חיים (ח"ג סימן ט) להגרי"ח זאנענפעלד השיב למי שיש בכיס בגדו דבר מאכל אם מותר ליכנס כך בביהכ"ס, שודאי מדינא אין בזה איסור, אבל אין ראוי לעשות כן מצד נקיות הדעת.

ואם כן נקל להבין, שבמקום שחושש להשאיר את חפציו מחוץ לבית הכסא מפני העוברים והשבים שרשאי לכסות המאכלים בשקית או להכניסם לתיקו ולהכנס עמהם.