פרשת כי תצא - חשיבות הזיכרון  לאורך חיינו.

מאת: אהובה קליין.

פרשת כי תצא - פותחת  בפסוק הבא: "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה, עַל אֹיְבֶיךָ; וּנְתָנוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּיָדֶךָ--וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ" [להלן :דברים : כ"א, י]

בהמשך הפרשה, התורה מזכירה לנו  אירוע חשוב:

"לֹא  יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי, בִּקְהַל יְהוָה:  גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי, לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל יְהוָה עַד עוֹלָם.  עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם, בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם; וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר, מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם--לְקַלְלֶךָּ.  וְלֹא אָבָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם, וַיַּהֲפֹךְ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת ־ הַקְּלָלָה, לִבְרָכָה:  כִּי אֲהֵבְךָ, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.  לֹא ־תִדְרֹשׁ שְׁלֹמָם, וְטֹבָתָם, כָּל ־ יָמֶיךָ, לְעוֹלָם". [להלן: כ"ג, ד'- ח']

"כי תצא למלחמה על- אויבך ונתנו ה' אלוקיך בידך.."  [דברים כ"א ,י]  ציורי תנ"ך/ עם ישראל יוצא למלחמה נגד אויביו/ ציירה: אהובה קליין (c)

* כל הזכויות  - שמורות לאהובה קליין על היצירה  (c)       

בסוף הפרשה נאמר: "זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר ־עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם.  אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל־ הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ--וְאַתָּה, עָיֵף וְיָגֵעַ; וְלֹא יָרֵא, אֱלֹהִים.  וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל ־אֹויְבֶיךָ מִסָּבִיב, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה ־ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ--תִּמְחֶה אֶת־ זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם; לֹא, תִּשְׁכָּח".

 [פרק: כ"ה, י"ז-  י"ט]

בהפטרה אנו קוראים בספר ישעיהו [פרק נ"ד]

דברי נחמה  מפי  הנביא: "בְּרֶגַע קָטֹן, עֲזַבְתִּיךְ; וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים, אֲקַבְּצֵךְ.  בְּשֶׁצֶף קֶצֶף, הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ, וּבְחֶסֶד עוֹלָם, רִחַמְתִּיךְ - אָמַר גֹּאֲלֵךְ, יְהוָה".[ישעיהו  נ"ד, ז']

השאלות הן:

א] באיזו מלחמה מדובר וכיצד ניתן להגיע לניצחון?

ב]  מה ניתן ללמוד מהציווי "לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי, בִּקְהַל יְהוָה"

ג]  מה חשיבות הזיכרון בחיינו - ומה הקשר לדברי ישעיהו בהפטרה?

תשובות

סוג המלחמה  והדרך להגיע לניצחון.

על פי רש"י: מדובר במלחמת רשות- כלומר כאשר עם ישראל  יעלה בדעתו לצאת למלחמה ,רש"י מבסס  את דבריו–על  נושא עניין השבי והרי במלחמת ארץ ישראל אין לומר :"ושבית שביו" לכן כאן אין הכוונה למלחמת יהושע שמטרתה הייתה כיבוש ארץ ישראל.

חז"ל סוברים : כי התורה מעבירה מסר    לעם ישראל  להיות מאוחדים  מדובר כאן: "כי תצא" בלשון יחיד –כדי ללמד את עם ישראל כי ניתן לנצח את האויבים בתנאי שהעם מאוחד כאיש אחד בלב אחד.

וזאת בדומה למצב שבני ישראל היו שרויים בזמן מתן תורה בהר סיני.

חז"ל מביאים הוכחה לדבריהם:" דורו של אחאב כולם עובדי עבודה זרה היו, ועל שלא הייתה ביניהם מחלוקת, היו מנצחים במלחמה" [ירושלמי פאה א', א']

יש אומרים: כי מדובר במלחמת היצר של האדם - יצר הרע מנסה להכשיל את האדם בכל הזדמנות, האדם חייב להיות ערני ומוכן להילחם בכל עת נגד יצרו ולהכניעו.

רבי מנחם מנדל מקוצק אומר: כי מתוך המילים: "כי תצא" ניתן ללמוד שאין לשבת בחיבוק ידיים ולחכות שהאויב יפתיע, אלא יש להקדים רפואה למכה ולתפוש יוזמה ולהכות באויב ראשון באדמתו שלו- ואז מובטח: "ונתנו ה' אלוקיך בידך"

הדבר אמור גם  לגבי מלחמתו הפרטית של האדם נגד יצר הרע.

עליו לפעול בנחישות נגד יצר הרע- כדי למנוע ממנו מראש התחברות אליו, אך אם לא יעשה כך, הדבר יגרום לקשיים וכשירצה להיאבק  נגד היצר- יהיו לכך מכשולים מרובים.

דוד המלך אומר:

"לְדָוִד בָּרוּךְ יְהֹוָה צוּרִי הַמְלַמֵּד יָדַי לַקְרָב אצבעותיי לַמִּלְחָמָה". [תהלים  קמ"ד ,א]

דוד המלך היה יוצא עם  מגן מיוחד למלחמה - היו  לו שש קצוות

משולש כפול מלמטה  למעלה ומלמעלה למטה.

דוד מתפלל אל ה' ואומר  אין זו מלחמה פרטית  שלי- הרי זו מלחמת ה' –כדבריו: "הֲלֽוֹא־ מְשַׂנְאֶ֖יךָ יְהוָ֥ה אֶשְׂנָ֑א    מִתְקֽוֹמְמֶ֗יךָ אֶתְקוֹטָֽט- ": [תהלים קל"ט, כ"א] אני יוצא עם המגן שלי המיוחד הרומז - לארבע קצוות העולם - צפון, דרום, מזרח ומערב ועוד שתי קצוות למעלה ולמטה - בכך אני מעיד שה' ברא את כל העולם – את ארבע רוחות השמים העליונים והתחתונים והנקודה המרכזית שהיא המגן דוד- זו הנקודה השביעית כנגד המרכבה.

החיד"א מבאר [בספרו :"ראש  דוד]את המילה: "אֹויְבֶיךָ"-בלשון רבים.

זה כולל את המקטרגים למעלה, כל שונאי ישראל- יש להם למעלה שרים שמסיתים אותם ומפעילים- אותם נגד עם ישראל.

ומוסיף  החיד"א- כל מי  שיש לו אויב מלמטה יש  לו אויב מלמעלה מסית את האויב למטה - להילחם נגד האדם ,לכן אומר הנביא ישעיהו: "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יִפְקֹד יְהוָה עַל צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם; וְעַל מַלְכֵי הָאֲדָמָה". [ישעיהו כ"ד, כ"א]

חשוב  לדעת: כל מהלך שיש בכוונת המדינאים לנקוט -השתיקה יפה לכך לפי: "שאין הברכה מצויה ,אלא בדבר הסמוי מן העין כמו שכתוב:"ואמר רבי יצחק: אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין, שנאמר: 'יצוו ה' אתך את הברכה באסמיך.."

[בבא מציעא מ"ב, ע"א]

"לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי, בִּקְהַל יְהוָה"

התורה מצווה עלינו שלא יבוא עמוני ומואבי בתוך הקהל של היהודים

וזאת מהסיבה: "עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם, בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם; וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן ־ בְּעוֹר",

הרש"ר מסביר: העמים האלה לא נהגו באופן אנושי כלפי עם ישראל כפי שמקובל בין האומות- הם לא הציעו אוכל ומשקה לאנשים שעברו סמוך לארצם בעודם עייפים ויגעים מהמסע במדבר.

אנושות  כזו נהוגה בעיקר על ידי הגברים - "דרכו של איש לקדם ולא דרכה של אישה לקדם".

ואילו הניסיון להשמיד את ישראל על ידי קללה - נעשה על ידי מלך מואב - ראש האומה. ניסיון זה אינו מבטא את שנאת בני  האומה היחידים ,אלא את שנאת כלל האומה. לכן מתואר הניסיון לקלל את ישראל בלשון יחיד: "וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם  בֶּן בְּעוֹר" יש לציין שנשות מואב לא לקחו חלק במידות הרעות של הגברים!

חשיבות הזיכרון בחיי עם ישראל.

לעניות דעתי :עם ישראל מצווה לזכור לאורך כל חייו מיהו? מה המיוחד בו  ומה שליחותו בעולם הזה? מה זכויותיו בארץ מולדתו ובדומה לכך  לדעת ולהכיר מה  טיבם של האויבים סביבנו- הן הקרובים והן אלה הרחוקים  מעבר לים. לכן גם נאמר:

"זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר ־ עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם". 

אם כן כיצד יכול עם שלם לזכור אירועים שלא התרחשו בימי חייו?

התשובה לכך- מצויה בספר התנ"ך - תורה, נביאים ,כתובים.

אומר הנביא ישעיהו לציון - שהיא: כנסת ישראל:

"בְּרֶגַע קָטֹן, עֲזַבְתִּיךְ; וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים, אֲקַבְּצֵךְ בְּשֶׁצֶף קֶצֶף, הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ,.."

המשמעות : אלוקים אינו שוכח לעולם את בניו ,אלא  כדברי הנביא לזמן מועט  בלבד  -  ה' מתוך כעס התרחק מבניו , אך כנגד זה ברחמים רבים יקבץ את עם ישראל מתוך אהבה. "וּבְחֶסֶד עוֹלָם, רִחַמְתִּיךְ--אָמַר גֹּאֲלֵךְ, יְהוָה".

הנביא מרגיע את ציון באומרו  לה:

"כִּי־מֵי נֹחַ, זֹאת לִי, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי־נֹחַ עוֹד, עַל הָאָרֶץ--כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצֹף עָלַיִךְ, וּמִגְּעָר בָּךְ".[להלן :ישעיהו נ"ד ,ט] הנביא מבטיח כי כשם  שה'  נשבע שלא  יביא שוב מבול- לעולם כאן בארץ- כך  נשבע לציון שלא  יקצוף  עליה שוב.

לסיכום , לאור האמור לעיל, בניגוד לזיכרון שיש  לקב"ה אשר אינו שוכח את בניו לעולם וגם אם מענישם – זו לתקופה מוגבלת בגלל חטאם.

הרי  עם ישראל – שעלול לשכוח מה ייעודו בארץ ישראל ומה שליחותו בעולם - חייב  במהרה–לזכור מי הוא האויב שהוא  חייב להילחם נגדו, יבחר  ללכת בדרך הישר טרם ראש השנה- ובחכמה ינהג: אם ישוב ויתחבר לספר התורה ירענן את זיכרונותיו – על סמך הלימוד  בע"ה  יזכה לגאולה שלמה במהרה כדברי הנביא ישעיהו:

"כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ, וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶינָה--וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא יָמוּשׁ, וּבְרִית שְׁלוֹמִי לֹא תָמוּט, אָמַר מְרַחֲמֵךְ, יְהוָה." [ישעיהו נ"ד, י']

צו השעה כעת טרם הגאולה: "וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל־אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ--תִּמְחֶה אֶת ־ זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם; לֹא, תִּשְׁכָּח"!