"להיאסף" - איננו מהות של כלום.

---------------------------------------------

"וראיתה אותה ונאספת אל עמיך 

גם אתה כאשר נאסף אהרון אחיך".

[פר' פנחס]

המוות הוא חידה ולא פחות  חידתית היא :

 התוספת הנילוות אליו לעיתים

 לאמור : "נאסף אל עמיו"

 עולם המוות שהועדף לאפילה סתומה,

שהיא לכתחילה מכוונת . 

 והכל ליתן עדיפות מוחלטת לחיים - רעיונית כמעשית.

 וכדי כך ש - המוות הפך בחיים לאושיה של טומאה

 ושיש להתרחק ממנו....

  משל האדם נברא לחיים אומנם קצובים להיותו 

מלווה ונסמך לאל חי העולמים.

 מנגד הביטוי : "נאסף" הוא כאילו חזרת ה"אובד" שניתק ממקורו 

 משל חזרה  ל"פול" הקבוע .למאגר הנצח,האין סופי. 

ששם שוכנים נשמותיהם של כל העמים - של כל בני האדם

 שכשנפח הקב"ה נשמת חיים לאדם עשה כן

 לכל אדם באשר הוא אדם

 הנה אם כן, נותרה החידה מדוע הביטוי "נאסף" מתייחס בדרך כלל 

 ל"עמיו" בלשון רבים.

 ללמדך שבורא עולם שברא את כל האדם בין גוי לבין יהדי 

 כשאוסף את האדם אליו בדמות הנשמה.

 הנשמות כולן שוות  ואין כל הבדל  בעולם המוות בין הנשמות....

 יחד עם זאת, מצאנו כי יעקב אבינו שינה ואמר :

 "הנני נאסף אל עמי" - "עמי" בלשון יחיד.

 אלא שיעקב היה ראשון האבות : שהחל לגבש את עם ישראל

 ורצה דווקא בטרם מותו לטפטף לתודעת בניו כי הם עם - עם ישראל .- 

 והכל לחזק ולבסס תודעתית את ה"חישוקים."

 כך או כך, המוות נכלל בתחום הניסתרות  שהם בעיקרון ל"אלוהינו"

 ואסור שהוא  יהא נושא לעיסוק אובססיבי או חלילה שימעיט או יפגע במשהו

 בחיים ובקדושתם.....

 כי האדם נוצר כסמל של חיים אותו הנסמך ומתחבר לאל חי העולמים.

 הייעוד כ"צלם" מחייב להקרין תדיר - אך כעין חיות אלוקית .......

משה אהרון.