"וְלֹא יִהְיֶה כְקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ" (במדבר יז, ה)

בעניין מחלוקת קורח, מובא המשל הבא: רבי מאיר מדז'יקוב אומר, שאל לו לאדם להתערב בשום מחלוקת שפורצת חס ושלום בציבור מכיוון שהוא רק יינזק מזה, משל למה הדבר דומה? לאריה מלך החיות שהיה רעב ביער ולא מצא טרף לנפשו שלושה ימים. ומחמת הרעב החל  נודף ריח רע מפיו. חשש האריה שמא יגווע וימות ברעב, החל שואג לעבר חיות היער. לשמע השאגות רץ לעברו סוס אחד, אמר לו האריה: הטה חותמך לפי ואמור לי מה אתה מריח? הרכין הסוס את ראשו והיטה את חוטמו לפי האריה, ואמר לו: ריח רע נודף מפיך, מיד כעס אליו האריה ואמר לו: אתה מורד במלכות והתחייבת מיתה, וטרף את הסוס ואכלו.

חלפו שלושה ימים נוספים ושוב חש האריה ברעב גדול, הוא שוב שאג לעבר חיות היער, רץ לעברו זאב, שאל אותו האריה מה הוא מריח? זכר הזאב את דברי הסוס ואמר: איני מריח כלום, אמר לו האריה: שקרן, שיקרת לי והתחייבת בכך מיתה, טרף את הזאב ואכלו.

לאחר שלושה ימים נוספים שוב חש האריה ברעב גדול, התקרב לעברו השועל, שאל אותו האריה: מה אתה מריח? השיב לו השועל: אדוני המלך אני כבר כמה ימים מאוד מקורר ומצונן, האף שלי ממש סתום ואיני מריח מאומה, בכך הוא ניצל בחוכמה!

כך גם הנמשל: כשפורצת מחלוקת צריכים אנו להיות כאותו שועל ולא להריח את אש המחלוקת כלל, לא להביע דעה לצד זה או לצד אחר ועל ידי כך לא נינזק ממנה כלל.

שנינו במסכת סנהדרין (קי, א): כל המחזיק במחלוקת עובר על מצוות "לא תעשה", שנאמר: "וְלֹא יִהְיֶה כְקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ", ועוד שנינו שם: "וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיֵּלֶךְ אֶל דָּתָן וַאֲבִירָם" (במדבר טז, כה), מכאן למדו שאין מחזיקים במחלוקת (שמשה מחל על כבודו והוא עצמו הלך לבטל מחלוקת – רש"י).

כותב בעניין זה רבי ישראל מאיר מראדין, בעל "חפץ חיים": חובה קדושה מוטלת על האדם שלא להחזיק במחלוקת, אפילו שהדין והצדק עימו. דבר זה נלמד ממשה רבנו, שכתוב בו "וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיֵּלֶךְ אֶל דָּתָן וַאֲבִירָם", ולא רצה להחזיק במחלוקת, ולכן הלך לקראתם כדי שיחזרו בהם.

מכאן נמצאנו למדים, שלא רק לעשות מחלוקת אסור, אלא אם יש לאדם אפשרות להשקיט את המחלוקת, והוא נמנע מלהשקיט את המחלוקת ולהתפייס, אף זה נקרא "מחזיק במחלוקת" ובכך עובר על אסור תורה.

מתוך הספר: "פניני התורה" - מאת הרב דוד חדד שליט"א

מתוך הספר: "פרפראות לתורה – במדבר" - מאת מנחם בקר שליט"א