"קְדֹשִׁים תִּהְיוּ". "כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גֶּדֶר עֶרְוָה, אַתָּה מוֹצֵא קְדֻשָּׁה" (רש"י ויקרא יט).

שמירת הברית היא יכולת האדם לשלוט בכוחותיו ולרסן את עצמו, ולהביאו לעמדה מאוזנת המסמנת את יכולתו של האדם להיות שלם עם עצמו, ובכך להתחבר חיבור עמוק לאלוקי שבאדם ולאלוקי שבזולת. חיבור שמכוחו יש אמון, כבוד ונאמנות בין אדם לזולתו. במצב של קלקול הברית האדם רוצה לשלוט, להעצים את ה"אני" בעזרת ניצולו של הזולת.

החירות במובנה העמוק תלויה בשמירת הברית. חירות איננה אנרכיה ועשיית "מה שמתחשק לי", היא כרוכה ביכולתי למצוא משמעות בקיומי. כפי שאמר חכם אחד: "נהר שאין לו גדות מצדדיו, הופך להיות שלולית..". מה שמאפשר את תנועת הנהר, את עוצמתו ואת יכולתו לזרום למקומות נוספים הוא הנתיב שלו.

(הרב שג"ר זצ"ל, הרב איתמר אלדר)