שיר השירים והשואה 

----------------------------------

 בתשעה באב קראתי בדמע ובתקוות ניחומים 

 את שיר השירים.

 שהוא בעיניי בן זוגה של שירת האזינו.

 שהרי גם בהיותי, במסע בגי ההריגה כתבתי על כך ביומני

 וכרכתי שיר השירים והשואה כאחד

  קריאת שיר השירים בתשעה באב גם כהכנה 

לקריאתו בשמחה רבה ובאהבת כלולות

 בט"ו באב.

ולהן חלק מטעמיי :

 אחרי שהכאיבה מאד כנסת ישראל לדודה .

ולא פתחה לו לאלתר את דלתה .

 השביעה היא את בנות ירושלים לחפש את דודה ולומר לו

 דברי  הסבר להתנהגותה המוזרה והדוחה שוב ושוב.

להגיד לו שהיא " חולה במחלה מיוחדת 

 "מחלת אהבה".

 וכיצד חולי של מחלה מתחברת לה לאהבה.

 אלא שדווקא יש ובאהבה העזה ביותר, ובמיוחד כשמדובר באהבת נצח נצחים.

 מתעוררים  גם פחדים קמאיים להתחייבות אין סופית.

 מתעוררים גם דחפים וזרמים הפוכים התוקעים ומבקשים להשהות את התהליך 

 את החיבור הנצח באהבה. משל להעמידה באין סוף מבחנים , שוב ושוב

 גם לעניין זה השיבה הקב"ה בהמשך גם בביטוי : 

 "איומה כנדגלות".....

 ורמז היה כאן, כי הקב"ה מבין  שיש באהבה גדולה שכזו מן לבטים .

ודווקא בה נדבקים גם סיגים טורדניים של ספק ומפריעים לתהליך.

 והנה בהמשך מציעה כנסת ישראל  לרקום את האהבה דווקא בחוץ.

 כביכול  מחוץ לבית ה"מאיים" או "המחייב"

 באומרה : "לכה דודי נצא השדה" .

שם הבטיחה סוף סוף :

 "אתן את דודיי לך".

 ואין "שדה". לעניין זה אלא ההפך מ"הבית".

ההפך -  מארץ ישראל .

 לנסות  לבנות שוב את הרומן מהניכר וגם דרך המדבר . [גלות אלפיים]

 וכך משחלה התפנית  שהאהבה הפכה כבר עזה [גם מעז הרע שהלעיטו הגויים את כנסת ישראל בגלות] ובשלב סופי זה  של הגלות כנסת ישראל נאזרה בעוז לאהוב באהבה חלוטה ומסוגרת .

ב"חומה" [גם לעלות ב"חומה"].

 שגם "שדיה" המוכשרים כמגדלות ,היו נכונים אליגורית, לעידן של גאולה ללדת שוב את בניה.

 והנה הגיעה העת הכשרה לסיים בטוב את סגת האהבה של שיר השירים .

 שהרי  כנסת ישראל זכתה בעת של גאולה ואהבת עולם  שהיא גם  סוף סוף  מצאה בעיניו

של הקב"ה, כמוצאת שלום לשוב לאהוב בארץ ישראל  .

והיא שוב בוששה כמתלבטת..... 

 בינתיים הפתעה ,ארץ ישראל ככרמו של הקב"ה נמסרה ביד ה"נוטרים" אותם החלוצים נושאי דגל הציונות והקול יצא.. הקריאה  של כולם :

 קול התור

 וקול הזמיר 

וקול בנות ירושלים 

להרהיב עוז לעזוב מיד את הניכר ואת "גניו"  ולחבור לחלוצים ל"נוטרים".

 ומה עצוב : הקריאה הנ"ל ,נענת ה בתשובה הכי חצופה של כנסת ישראל שבגולה  : 

"ברח דודי ודמה לך לצבי או לעופר אילים על הרי בשמים. 

וכך במקום הרי בשמים נערמו לבסוף,הררי האפר של השואה.

 

הנה כי כן  שיר השירים  הוא קודש קדשים, שהוא שירת על גם על שירי התורה .

והוא המשך ומענה לשירת האזינו. וגם מסכת פיענוח אליגורית של תולדות ישראל 

 וכך כאליגוריה לכל דברי ימינו.

 שיר השירים  הולך ומטפס אל שיאו שבסוף.

 שבה בסיפא,כאמור אומרת הרעיה לדודה :

 "ברח ..... 

כשהיא ממשיכה ומתעקשת להיאחז בניכר....... קולות הקריאה כאמור נכלמו ועימם גם השכינה

 עד שמימש זממו הצורר  של "פורים" ,שהמתין בסבלנות יותר מאלפיים שנה.

 ועתה האתגר לפענח נכון את המשך ההיסטוריה. 

 חלילה לא לחבל בשום צורה,"באתחלתא".....

 ולשמור מכל משמר את אהבת ואחדות כלל ישראל 

 ויהיו מי שיהיו.

 משה אהרון