יתרו לא התגייר.

=================.

 הסיפור ה"אמוני" של יתרו ,איננו מתחיל  בפרשת יתרו.

 אך בהחלט מסתיים שם.. .

הדגש של הפתיח לפרשה של : "וישמע יתרו" מצביע מבחינה אמונית, יותר על הסתייגות מאשר על שינוי  תפיסתי ואמוני. מן פעולה מצומצמת של הכרה , של  שמיעה סלקטיבית  - הא ותו לא.

 האינטרקציה שבין משה ליתרו  על אמונה ואלוקות החלה עוד במדיין .הרבה ויכוחים ניטשו  בניהם והם לבסוף הסכימו לכבד איש את אמונת רעהו ואיש את אלוהי רעהו.

 למשל לעניין מילת הבנים הגיעו לפשרה אחד יהא נימול והאחר לא. 

דבר שבטרם משה נכנס לשליחותו בפועל בדרך למצרים, כמעט שנהפך : "חתן מת  בגלל אי המילה של הקטן".

 

הנה כי כן ,השאלה הנשאלת על ידי פרשנים :

 "מה שמע יתרו" ?

 למצער היא שאלה שלכאורה אינה במקומה , שהרי הכתוב מיד מפרט מה בדיוק שמע : "את כל אשר עשה אלוהים למשה ולישראל עמו".

 ואם זה לא מספיק ברור ,מוסיפה והמפרטת התורה לאמור : " "כי הוציא ה' את ישראל ממצרים".

[עניין שהיה מוקד הויכוח בין יתרו למשה. שיתרו פקפק שיש כח שיוציא את ישראל ממצרים].

 והנה מה הייתה מגנת פניו של יתרו . וגם לעניין זה מטיבה התורה לפרט : 

"ויקח יתרו חותן משה את ציפורה אשת משה אחר שילוחיה ואת שני בניה". .

שאמר יתרו  "שילוחיה" של ציפורה נבעו  ממחלוקת קשה  עם משה על יומרת שליחותו ופיקפוק בשליחותו  . 

עתה מבחינת יתרו הותרו לעניין זה כל הספקות משה צדק . שהתגלה כי משה אמת ושליחותו אמת .

 לפיכך ביקש יתרו לשוב ולאחד את המשפחה.

 וכאילו להבהיר עניין זה ומגמה מוגבלת זו מדגישה התורה לאמור : " "ויבא יתרו חותן משה ובניו ואשתו אל משה.

 זו הייתה תכלית ביאתו של יתרו .זו ובלתה אין .

הוא בא אל משה כ"חותן", להשיבו לו כעין פקדון -  את אשתו ובניו. 

 ודוק. יתרו לא בא לעם ישראל  ולא בא לשום מטרה אחרת של גיור והצטרפות לעם ישראל.

  והנה בשלב זה מייחסת לו התורה ליתרו מילה אחת משמעותית ביותר : "וחד":

 "ויחד יתרו" . כאילו סוף סןף הכיר ב"אחד" הגדול אך גם בהסתייגות  של "פלח אחד" .

משל אלוה שהצליח לו רק בדבר אחד ומהו 

 להציל את ישראל מיד מצרים. לטעמו של יתרו כח מופלא זה אינו מבטל שאר אלוקויות

 המילה "ויחד" למעשה ממשיכה את הויכוח הקשה שבין משה ויתרו ומכריעה אותו  חלקית. מבחינת יתרו. שמשה תמיד אמר יש אלוהים אחד והוא ה' ואין בלתו ויתרו אמר שיש הרבה אלוקות  ואין ייחוד 

 האחד על משנהו.

 והנה במילה "ויחד" נסוג יתרו להכיר בה' כאחד אך הגדול ולא אותו שכל אלוהות אחרת מתבטלת בפניו .

בעיני יתרו רק בדבר אחד גדול היה ה' מכל אלוהים בדבר שזדו עליהם להענישם ולהחלץ מידם את ישראל להצילם.

 כלומר יתרו השתנה אך במעט. 

 והוא בעצם ביאתו למשה אל הר האלוהים לא ביטל אלוקותו שלו .

ההפך ניסה להראות למשה בהמשך, כי עדיין ככהן מדיין וכהן לאותה האלוקות, יש בידו להוסיף למשה ערכים מוספים בנושא השיפוט והמשפט.......

 ראו נא איך אלה הדברים באים לידי ביטוי יפה בהמשך בשתי פעולת  :

 ראשית  יתרו לוקח זבחים ועולה ל"אלוהים" דווקא .

בתואר אלוקות כללי  ולא לה' .

זו הסיבה שמשה לא השתתף באותה הסעודה ורק אהרון וזקני ישראל בכדי לא לבייש את יתרו ולהכלימו.

 ולכן גם באה בסמוך הפעולה השנייה כעין תגובת נחרצת של  משה.

 משה הוא אשר יוזם  של שליחת יתרו למקומו שנאמר :