אין להסתמך על דעות שנידחו מן ההלכה
במאמר זה רציתי לומר שבדרך כלל אין להסתמך על דעות שנדחו מן ההלכה, ויותר מזה- אין להסתמך על דעות שנדחו מן ההלכה על מנת לצרף אותם לסברות אחרות על מנת להקל.
ושמא ניתן לומר שהמסתמך על סברות שנדחו מן ההלכה עובר על איסור "לא יהיה בך אב", שאף זה המסתמך על דעות שנידחו מן ההלכה- מעלה את אותם דעות שנידחו מן ההלכה באוב.
אתן דוגמא לדברי.
בספר "מנוחת אהבה" פרק כד, הלכה ג, כותב "אסור בשבת להדליק שום מנורה בין אם דולקת על ידי זרם חשמל רגיל ובין אם דולקת על ידי סוללות חשמליות, שמלבד שמוליד זרם בחוטי החשמל הרי הוא מבעיר שכן חוט המתכת שבמנורה מתלהט ונעשה גחלת , ולדעת הרבה פוסקים יש בזה איסור מבעיר מן התורה".
ואכן, רובם המוחלט של פוסקי זמנינו סבור שבהדלקת מנורה חשמלית בשבת יש משום איסור תורה, וביניהם- הגרש"ז אויערבך זצ"ל, ויבדלו לחיים הגר"ש ווזנר שליט"א והגר"ע יוסף שליט"א, וכן בעל "מנוחת אהבה" בעצמו כותב "כן פשטה ההוראה בכל ישראל".
והנה, לאחר שבעל "מנוחת אהבה" הביא את כל המשא ומתן ההלכתי, והסיק שבהדלקת מנורה חשמלית יש איסור תורה, הוא כותב "ומכל מקום במקום צורך בוודאי שאפשר לצרף סברת הסוברים שאין איסור תורה משום מבעיר בחימום ברזל שנעשה גחלת, כגון לומר לגוי להדליק את מנורת החשמל בשבת במקום מצווה דרבים".
כלומר- המנוחת אהבה כותב שלעיתים ניתן להסתמך על הדעה שמדובר רק באיסור דרבנן, ולהתיר אמירה לנכרי במקום מצווה דרבים, משום שיש כאן כמה סברות לקולא- א) תרי דרבנן (ההדלקה מדרבנן, והאמירה לנכרי מדרבנן) ב) מדובר במקום מצווה דרבים.
ואחר בקשת המחילה מבעל ה "מנוחת אהבה" , נראה לענ"ד שמכיון שהדעה שאיסור הדלקת מנורה בשבת הוא רק מדרבנן נדחתה מן ההלכה- אין להסתמך על דעה זו כלל, אפילו במקום צורך גדול, ואין להעלות את הדעה הזו באוב, ואין לצרף את הדעה הזו גם כאשר ישנם עוד סברות להקל.
לסיכום- כאשר דעה כלשהו נדחתה מן ההלכה- אין לסמוך עליה גם במקום הצורך, וגם כאשר אנו מצרפים עוד סברות להקל, ומי שעושה זאת- עליו ניתן להמליץ שהוא עובר על איסור "לא יהיה בך אוב".
