בס"ד                                                     ערש"ק                                                                 י'   בטבת  תשע"ד

                       יוסף לי - אור - בפרשה – ויחי

   " ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה, ויהי ימי יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנה   "(מז, כח)

מהתבוננות בפסוק ניתן לראות שהוא מחולק לשניים: חלק אחד - 'ויחי יעקב' וכו' והחלק השני - 'ויהי בימי יעקב' וכו'.

ונראה לכאורה שהיה צריך לפתוח את הפסוק הפוך היינו להקדים ויהי ימי יעקב וכו' ואחר כך ויחי יעקב בארץ מצרים

כי לאחר שימנה את כלל ימי חייו יציין עמהרצה יפרט את שנותיו במצרים.

ונראה לבאר אולי, בסייעתא דשמיא, שהטעם שהקדים הכתוב: 'ויחי יעקב' מפני שגברו ימי הטוב על ימי הצער למרות

היותם מעטים ביחס לכלל ימי חייו. היינו יעקב אבינו ע"ה מעת היותו בן ס"ג(=63) שנה נאלץ לעזוב את בית אביו עקב

לקיחת הברכה והבכורה מידי עשו, ומאז ועד היותו בן ק"ל(=130) שירד למצרים היו ימיו בצער, כמו שדרשו חז"ל:

לא שלוותי מעשו, ולא שקטתי מלבן, ולא נחתי מדינה ויבא עליי רוגזו של יוסף(בר"ר פ"ד, ג). ואם תקשה לומר שהיה לו

צער מעשו עוד לפני כן, אבל בכל זאת היה קרוב לבית אבא וזה מה שכיפר על אותו צער. ואם עוד תאמר שהיה לו טוב

בי"ז שנה שלמד עם יוסף תורה לפני המכירה, תשכיל ותבין שהטוב הזה היה זמני כי לבסוף הייתה קיימת קנאה בין

האחים ליוסף שגרמה לפירוק אחדות השבטי י-ה. וזה: 'ויהי ימי יעקב' היינו 'ויהי' לשון צער(מגילה י:), 'ימי' עם האותיות

עולה כמניין ס"ג רצה לרמוז שמאותו עת שהיה בן ס"ג שנים היו ימי חייו בצער, כאמור.

אך למרות ימי הצער הרבים כנ"ל, גברו חיי שנותיו המעטים במצרים כי הם היו כולם טוב בשלמות כי מעת ששמע

שיוסף חי חזר החיות לחייו, שנאמר(בראשית מה, כז):"ותחי רוח יעקב"  ופירש רש"י ז"ל: שרתה עליו שכינה שפירשה

ממנו. ובמשך כל אותם י"ז שנה האחרונות בחייו למדו יעקב ויוסף והשבטים בגושן תורה, כמו שדרשו חז"ל: שלח את

יהודה לפניו לארץ גושן במצרים להקים בית תלמוד שמשם תצא הוראה(בר"ר צה, ג). וזה הטוב השלם נמשך עד סוף

ימי חייו כמו שאמרו חז"ל(פסחים נו): ביקש יעקב לגלות לבניו את הקץ ונסתלקה ממנו שכינה אמר: שמא חס ושלום יש

במטתי פסול? וכו' אמרו לו בניו: 'שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד', אמרו: כשם שאין בלבך אלא אחד(היינו הקב"ה)

כך אין בלבנו אלא אחד, באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר: 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם'. מכאן, שהייתה מיטתו

של יעקב שלמה לפניו ולא נמצא בבניו ובזרעו פסולת, ועוד שישכון השלום לבטח בין השבטים, מה שלא היה בי"ז שנה

שלפני המכירה כנ"ל. וזה: 'ויחי יעקב' כי 'ויחי' בגימטרייה קטן עם הכולל עולה כמניין 'טוב'(=17), רצה לומר, שכל

הי"ז(=17) שנה שחי במצרים בסוף חייו היו כולם טוב, כי אין טוב שלם יותר לאבא שכל בניו הולכים בדרך ה' יתברך

היינו התורה והמצוות, ולא רק זאת, אלא כולם באחדות!.

ודרשו חז"ל(בר"ר צו, א): למה פרשה זו סתומה מכל הפרשיות של תורה? וטפס רש"י ז"ל ב' טעמים ע"פ המדרש שם: א.

כיוון שנפטר יעקב אבינו נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השעבוד שהתחילו לשעבדם. ב. שבקש לגלות את הקץ

לבניו ונסתם ממנו כנ"ל. ובטרם נציג השאלות, ועל מנת שנבין מה הכוונה בפרשה סתומה, נביא את ההסבר כפי שנמצא

בהלכות סת"ם(ספר תורה, תפילין, מזוזה) בשולחן ערוך(או"ח סימן לב, לו): שיש פרשה פתוחה ויש פרשה סתומה. פרשה

פתוחה מתחילה בשורה חדשה ואילו פרשת סתומה מתחילה באותו שורה של הפרשה הקודמת בהפרש של ט' אותיות

זו מזו. חוץ מזו קיימת עוד סוג של פרשה סתומה כמו פרשתנו שהיא כולה סתומה - היינו אין בכלל ריווח של ט' אותיות

בין פרשה לפרשה. ועתה יש לשאול מה רצתה התורה הקדושה לרמוז לנו בפרשה זו שהיא סתומה כולה היינו שאין בה

רווח של ט' אותיות בסיום הפרשה הקודמת שהרי ידוע כל שכל דבר בתורה בין אות בין תיבה בין תג וכו' יש להם הכרח

וצורך להבנת פרד"ס(פשט, רמז, דרש, סוד) התורה. ועוד יש להתבונן מה הקשר בין הפרשה הסתומה למה שדרשו חז"ל

כנאמר לעיל, שהרי לא עבר הרבה זמן מאז שיקרבו ימי ישראל(יעקב) למות וכבר נסתמו עיניהם ולבם של ישראל כפי

שהוסיף רש"י על המדרש, ע"ש. ומה היא הסיבה שנסתם ממנו לגלות לבניו את הקץ שיהיה באחרית הימים.

ונראה לבאר בסייעתא דשמיא, ע"פ מה שיוסף לי אור ה' בביאור הדברים. איתא במדרש אותיות דרבי עקיבא אות ט':

"אל תקרא 'טֵית' אלא 'טִיט' שכל העולם כולו לא נברא אלא ממנו, שנאמר(קהלת ג): הכול הולך אל מקום אחד וכו' מן הֶעָפָר

והכל שב אל הֶעָפָר, עכת"ד. נמצא, שהאות ט' מסמלת את המחזוריות היינו מה שהיה הוא שיהיה. וכן, משמעותה של

האות ט' לראשונה במקרא טוב, כמו שכתוב(בראשית א): "וירא אלוקים את האור כי טוב", ואין טוב אלא תורה(אבות פ"ו:).

וע"פ זה אפשר להסביר אולי את עומק דבריו של רבי עקיבא 'שכל העולם כולו לא נברא אלא ממנו' היינו מאותו הטוב

שהוא בבחינת התורה שבה נברא העולם, כמו שכתוב(משלי ח): ואהיה אצלו אמון, ודרשו חז"ל(בר"ר פר"א): אמון - אומן.

התורה אומרת אני הייתי כלי אומנתו של הקב"ה וכו' - כך היה הקב"ה מביט בתורה ובורא את העולם. והקשר ביניהם

היינו בין העפר והתורה הוא אחד היסודות של עולמנו, כי העפר הוא בחינת דבר גשמי ואילו התורה היא בחינת דבר

רוחני. וכך תמצא, שבכל דבר שבעולמנו כלומר: חי, צומח, דומם ומדבר(אדם) קיים שילוב של גשמיות ורוחניות ולולא

הדבר הרוחני ימנע טוב הגשמי.  

ועתה, יאירו עיננו להבין למה פרשה זו סתומה כולה, ומה הקשר בינה לבין שנסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת

השעבוד. כי חסרון ט'(=9) האותיות לפני תחילת הפרשה הם בבחינת 'אמת'(=9), כנ"ל, היינו רמז לחסרון במידת האמת

שנבעה מהסתלקותו של יעקב אבינו ע"ה שהוא צדיק אמת, כמו שכתוב(מיכה ז): 'תתן אמת ליעקב' כי צדיק האמת יש

לו השפעה על הסובבים אותו שילכו בדרך הישר ולא יסטו ימין ושמאל, כפי שביארנו בפרשה הקודמת. ואם תאמר נכון,

הלא עוד יוסף חי והוא גם בבחינת צדיק אמת(כמבואר שם), אלא שמיד לאחר קבורתו של יעקב אע"ה במערת המכפלה

יוסף חזר למצרים ובדרך עבר להביט בבור אליו נזרק על מנת לברך ברוך שעשני נס במקום הזה, וכשראו כך השבטים

פחדו מיוסף שמא עכשיו ישיב להם הרעה כשם שגמלו לו. לכן, החלו לומר ליוסף דברים בשם יעקב אביהם, שנאמר:

(בראשית נ, ט"ז): "ויצוו אל יוסף לאמר אביך צוה" וכו' והרי לא מצינו שיעקב צווה!, לכן דרשו חז"ל(בר"ר פר"ק, ח): שאף

השבטים דברו דברים בדויים! בשביל להטיל שלום בין יוסף לשבטים, ע"ש.

ומכאן רואים שמיד לאחר שיעקב אע"ה נאסף לעמו שוב נפגמה מידת האמת בארץ, בחינת התורה כנ"ל, ובשל כך נמנע

טוב לבוא לעולם והחלה צרת השעבוד. כי כאשר מחזיקים במידת האמת בחינת(תהילים פה): 'אמת מארץ תצמח' היינו

דוברים אמת, אז 'צדק משמים נשקף' היינו הקב"ה עושה צדקות עם הבריות ומציל אותם מפורענות וטובה באה לעולם

(תנחומא). אך אם יש חסרון במידת האמת ח"ו, בחינת(דניאל ח): 'ותשלך אמת ארצה' היינו משפילים את ערכה של האמת

שהיא בחינת התורה לארץ אזי ניתן כוח לגויים להרע לנו, ומכוון שכך ממלא היה חסרון גם בדעת כי בזה תלוי זה. ולענ"ד,

זו הסיבה שנסתמו עיניהם ולבם מצרת השעבוד כי הייתה חסרה מידת האמת בארץ, ואע"פ שלמדו תורה בארץ גושן, ודאי

שלא היו צריכים 'ויאחזו בהּ' אלא היו חייבים לעזוב אותה ולחזור לארץ ישראל ושם ללמוד ולקיים את התורה והמצוות

שזה עיקר עבודת השם יתברך. לכן, הצליחו המצרים לשעבד את ישראל בפרך היינו להעבידם ב- 'פה - רך' וכו'(סוטה יא:).

וזה 'ויחי יעקב' רצה לרמוז שצריך להתעורר ולחפש לחיות חיי אמת ע"י התקרבות לצדיקי אמת בחינת יעקב שלא. וזה

'בארץ מצרים' כיון לרמוז בגלות שהרי כל הגלויות מכונים בשם מִצרים על שם שהם מֲצֵרִים לישראל(כשארז"ל ב"ר פט"ז).

ולכן, שבקש לגלות להם את הקץ, שנאמר(בראשית מט): 'האספו ואגידה לכם - אשר יקרא אתכם באחרית הימים' נסתם

ממנו ונסתלקה ממנו השכינה, כי בזה רצה לרמוז לו למחזוריות שבאות ט' היינו מה שהיה הוא שיהיה כלומר חסרון

האמת באחרית הימים, כמו שכתוב(סוטה מט): 'בעקבות משיחא - והאמת תהא נעדרת' היינו כל אחד יחזיק באמת שלו.

על כן, העצה השלמה בעת אחרית הימים היינו בדורנו היא להחזיק במידת האמת כי ע"י האמת מוצאים את האור בחינת

התורה ובפרט בזמן הגלות, וע"י כך מצליחים להתקרב לה' יתברך, כמו שכתוב (תהילים קמה): קרוב ה' לכל קראיו לכל

אשר יקראהו באמת. וע"י זה נזכה לדעת שלם, והתקיים בנו הפסוק(ישעיה יא): "כי מלאה הארץ דעה את ה'".  

                                תודה לא-ל עליון על השפע מהנֹעם העליון!

            פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

השקר - הוא רע, הוא הטומאה, ועל ידי זה מסיר השגחת השם יתברך מעליו; אבל על ידי אמת השגחת השם יתברך

עליו בשלמות(סימן אמת ואמונה, אות כד).  

                                                  "נר ה' נשמת אדם  "

  מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמאר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

            ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                       ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה