סיירת
מכלוף היה חייל מצטיין בסיירת מטכ"ל. בזכות גופו הצנום והנמוך התמחה במשימות מיוחדות. הוא היה ידיד נפשו של לייזר. ביחד עברו טירונות, אימון מתקדם, קורס מ"כים וקורס סיור, עד שהפכו ללוחמים מן השורה בסיירת המובחרת. היו להם דברים משותפים רבים, למרות שבאו מרקעים שונים לחלוטין. לייזר נולד בארצות-הברית, ואילו מכלוף במרוקו, ושניהם מצאו את עצמם כמיעוט ביחידה שהורכבה כמעט כולה מצברים, רובם קיבוצניקים ומושבניקים. לא פלא שהחזיקו איש ברעהו.
היה ביחידתם בחור בשם דותן, קיבוצניק שגובהו 1.88 מטר, בעל גוף אתלטי, שחצן שלא סבל כל מי שהיה שונה ממנו. באופן מיוחד סלד מיוצאי מרוקו. הוא לא היה מסוגל לסבול את העובדה שיש ביחידתו המובחרת חייל מצטיין ששמו מכלוף, ועשה כל שביכולתו כדי למרר לו את החיים. בכל פעם שדותן הציק למכלוף, לייזר רתח מכעס, אבל מכלוף הפציר בו שלא ינקוט שום צעד כנגדו, באומרו: "לייזר, תדע לך שהכל מאת ה'. אם אתה באמת אחי, אל תעשה לו שום דבר".
לילה אחד, לפני מסדר המפקד בסיום קורס מ"כים, דותן שפך מים בקנה רובהו של מכלוף. מכלוף לא נרדם כל אותו הלילה, וניסה להעלים כל שמץ של חלודה מנשקו. כמעט הצליח בכך, אך לשווא. כתם חלודה זעיר שנותר ברובהו השאיר אותו מרותק למחנה, בעוד שיתר החיילים יצאו לחופשה רגילה. מכלוף השביע את לייזר הזועם שלא ינקוט שום פעולה נגד דותן.
בקיץ תשל"ב הם סיימו את מסלול ההכשרה. מכלוף, לייזר ודותן שירתו באותה פלוגה שתפקידה היה לבלום פעילות חבלנית עוינת מדרום סוריה. פעם או פעמיים בשבוע, אנשי הסיירת חדרו לשטח האויב כדי לבצע פעולות יזומות שמטרתן בלימת מחבלים, לפני שיגיעו אל גבולות הארץ.
שני ישראלים נרצחו אז בהתקפת קטיושות מאדמת סוריה על אוטובוס ברמת הגולן. מבצעי הפשע היו מחבלי ארגון 'אסעיקא', הזרוע הסורית של אש"ף. ישראל רצתה להגיב במהירות. המודיעין זיהה סוללה של הארגון חפורה היטב בצד הסורי מספר קילומטרים מרמת מגשימים, ועל היחידה הוטלה המשימה להשמיד אותה.
באותה תקופה, שבין מלחמת ששת-הימים למלחמת יום-כיפור, המודיעין לקה בחסר ולא העריך נכונה את יכולת האויב, דבר שהביא לידי תקלות חמורות. בפקודת המבצע לא צויר שדה מוקשים שנמצא באמצע הדרך אל היעד.
היה זה לילה הביל ללא ירח. החיילים עברו בזריזות את הגבול תחת מחסה האפילה, מבלי להשמיע רשרוש כלשהו. הם התקדמו כקילומטר לעבר היעד, דרוכים ומרוכזים במשימתם. לפתע, נשמע פיצוץ עז. מפקד הכוח, קצין נוסף ועוד שני חיילים דרכו על מוקשי נעל ונפגעו ברגליהם. תוך כדי החילוץ, אירעו שני פיצוצים נוספים ושניים נוספים נפצעו. כלבי השמירה של האויב התעוררו מתרדמתם, וסוללת תותחים סורית פתחה באש תופת לעבר אנשי היחידה. לא נותרה כל ברירה אלא לסגת. תוך כדי נסיגה, שמונה חיילים נוספים נפגעו מרסיסים. מתוך כוח של 28 חיילים, רק 14 יכלו ללכת בכוחות עצמם.
החיילים החלו להימלט דרך וואדי אל-ראקאד. דפנות הוואדי הגנו עליהם במקצת, אך ההליכה הייתה מפרכת במיוחד. כל חייל בריא סחב פצוע על גבו עם כל ציודו. היה זה מאמץ על-אנושי. לייזר הרגיש שוורידי ראשו וצווארו עומדים להתפקע, וכל אחת מחוליות גבו התפוקקה תחת העומס שהיה כבד בהרבה ממשקל גופו. בנוסף לציודו, הוא סחב את המפקד הפצוע וכל אשר לו. כאשר הביט ימינה, נדהם למראה עיניו: מכלוף הקטן סחב את דותן הגדול על גבו!
דותן גנח בקולי קולות מכאב פציעתו. לייזר לא הבין מדוע מכלוף הורג את עצמו כדי להציל את מי שהפך את חייו לגיהינום. בינתיים, סוללת תותחים של צה"ל החלה להפגיז את הסורים שירו על היחידה הנסוגה. חיילי הסיירת הצליחו לחזור אל נקודת האיסוף והחילוץ. תוצאות מבצע הנפל היו 14 פצועים, מתוכם אחד קשה וארבעה בינוניים.
אף אחד לא שם לב למכלוף הקטן. הוא התיישב על הארץ, התנשם והתנשף בשארית כוחותיו. לאחר כחצי שעה צנח לפתע ארצה. לבו קרס מהמאמץ הבלתי אפשרי והוא נפח את נשמתו.
